אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא רט״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 215

א׳כן נראה בעיני טעם הדבר ופירושו. ועיקר:
1
ב׳[שם]
הרחיק העדים שני שיטין מן הכתב פסול. האי דפי' בקונט' אם אין כתוב בו שריר וקיום. אין נראה לי שהרי אפי' במקושר אליבא דרב הונא אם הרחיק שני שיטין פסול דאיכא למיחש דילמא גאיז ליה לכשכתב שטרא כו' ויניח שם שני שיטין שהם חלק. והעדים שהן תחתיהן. ויכתוב בשיטה ראשונה כל מה שירצה ויחזור מענינו בשיטה שניה. אבל בשיטה אחת אין לחוש דהוא בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת פסול. הכי מוכח לקמן. ונראה לי דמשום האי טעמא נמי הוא דאמר הוא בשיטה א' ועדיו בשיטה אחרת פסול. דאל"כ היו יכולים להרחיק עדים מן הכתב אפי' שיטה אחת עכ"ל. הרחיק את העדים שני שיטין מן השטר פסול אם אין כתוב בו שריר וקיים. אפילו יש עדים שלא נוסף דבר זיוף בו מ"מ האי שטרא חספא בעלמא הוא שלא נעשה כתיקון חכמים. וכמלוה על פה דמיא. אלא ש"מ אין למידין משיטה אחרונ' הילכך הרחיק שני שיטין פסול שיכול לזייף שני שיטין ונלמוד מן הראשונה עכ"ל. ולקמן מפר' שיטה ומחצה. וגם שני שיטין שאמרו הן ואוירן או הן בלא אוירן הכל מפר' לקמן:
2