אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא רכ״הOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 225

א׳כתב רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל ותימא אמאי לא חיישי' לשמא ימחוק מנה של מטה. ונראה דכי האי גוונא מחק היה פוסל כל השטר כולו דהיה לחוש שמא לא היה כי אם דינר אחד כתוב לפיכך אין לחוש למחק שאם היה מוחק היה פוסל את כולו עכ"ל:
1
ב׳[שם ע"ב]
ת"ר ילמד תחתון מעליון באות אחת שחסר מתחתון. כגון חנן מחנני וענן מענני. אבל לא בשני אותיות כגון חן מחנני ען מענני. דכולי האי ודאי לא ילפינן מעליון ששתי אותיות לא חסר הסופר ונתן הממון למי ששמו כן כמו שכתוב בתחתון. אמר רב פפא פשיטא לי היה כתוב מלמעלה ספל הפקיד פלו' ביד פלוני אי מכר לפלוני כמו ספל אדירים. וקפל מלמטה פי' טלית שראוי לקפול הכל הולך אחר התחתון:
2
ג׳[שם]
בעי רב פפא קפל מלמעלה וספל מלמטה מי חיישי' שחסר רגלה של קוף ונעשית סמך ובהא נמי ילמד מעליון תיקו. וה"ה לכל כלים דעלמא דילפינן מתחתון. ופי' רבי' שמואל זצ"ל תיקו והמוציא מחבירו עליו הראיה. וכיון דמספקא דינא לב"ד היאך יוציאו מיד המחזיק ולא דמי לממון המוטל בספק דקיימא לן חולקין. דהתם עיקר המעשה אין ידוע לנו היאך היה. כגון שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה וכגון נפל הבית עליו ועל אמו . הילכך פוסקים להם ב"ד את הדין שיחלוקו. אבל כל מקום שעלתה ההלכה בתיקו הואיל ואין הדיינין יודעין לפסוק את הדין יהו שותקין. והמחזיק יחזיק כמה שבידו. עכ"ל:
3