אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא נ׳Ohr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 50
א׳הילכך המפקיד אצל חבירו בשטר וא"ל החזרתי לך נאמן ובשבועה. ושטר כיס היוצא על היתומים נשבע וגובה מחצה מלוה מחצה פקדון משתבעי יתמי שבועת יורשין ופטורין וכשהוא נשבע על פלגא מלוה. כתב רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל משתבעי יתמי שבועת יורשין ופטורין שיש לו לישבע שבועה שיש לי בידם ואין לי בידם פחות ממחצה כי היכי דלא מרע לרבוריה כההיא דשנים אוחזין . והא דפסקינן הכא דהמפקיד אצל חבירו בשטר נאמן לומר החזרתיו לך קשיא אההיא דריש פרק כל הנשבעי' דאמר רב מנשי' בר זביד אמר רב לא שנו אלא ששכרו בעדים אבל לא שכרו בעדים. מתוך שיכול לומר לא שכרתיך מעולם יכול לומר שכרתיך ונתתי לך שכרך. אמר רמי בר חמא כמה מעליא הא שמעתא א"ל רבא מאי מעליותא אם כן שבועת שומרים דחייב רחמנא היכי משכחת לה מתוך שיכול לומר לא היה דברים מעולם יכול לומר נאנסו דאפקיד ליה בשטר מכלל דתרווייהו סבירא להו דהמפקיד חבריה בעדים אינו צריך להחזיר לו בעדים בשטר צריך להחזיר בשטר קשיא דרבא אדרבא. ופי' רבינו שמואל זצ"ל דהאי דקאמר מכלל דתרוייהו סבירא להו לא קאי אלא אמפקיד את חבירו בעדים אבל אמפקיד בשטר לא קאי ואי נמי קאי לאו דוקא דהא מדרמי בר חמא דשני לרבא דאפקיד ליה בשטר איכא למידן דסבירא ליה לרמי בר חמא הכי אבל מדשתיק רבא ליכא למידן דהאי דשתיק משום דלפי סברת רמי בר חמא דסבירא ליה דאמפקיד בשטר צריך להחזיר לו ליכא לאקשויי תו. מיהו רבא אכתי בקושי' קאי דלא מעלי' ההיא שמעתא כדפסיק הילכך נשבע וגובה מחצה ואין צריך להחזירו לו בעדים עכ"ל. ורבינו תם זצ"ל פי' ההיא דכל הנשבעין דהמפקיד אצל חבירו בשטר צריך להחזיר לו בשטר. אי לאו בעי לאישתבועי. ופר"ח זצ"ל דהא דקאמר צריך להחזיר לו בשטר לאו דוקא בשטר אלא ה"ה בעדים. ורבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל כתב דהתם אהיכא דאי לאו הוה טענת מיגו דנאנסו מסיק צריך להחזיר לו בעדים. דלעיל אמר רב שבועת שומרים דחייב רחמנא היכי משכחת לה מתוך שיכול לומר החזרתיו לך יכול לומר נאנסו דאפקיד ליה בשטר הוא חייב שבועת שומרים דנאנסו שאז אין לומר מתוך שיכול לומר החזרתי והיה נאמן בלא שבועה שהרי המפקיד חבירו בשטר צריך להחזיר בעדים היה מן הדין ואפילו בשבועה לא היה לו להיות נאמן מן הדין שהרי שטרא בידיה מאי בעי אילולי משום דמיגו דטענת נאנסו מהימנינן ליה בשבועה. הכי אתיא סוגיא לשם משום הכי אין להקשות משם כלום עכ"ל. הילכך לדברי הכל סמכינן אמאי דפסק הכא נשבע וגובה מחצה. וכתב רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל ואי תיקשי הא אביהן אם היה טוען החזרתי או נאנסו היה חייב שבועה דאורייתא ואמאי לא אמרי' הוה ליה מחוייב שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו. תריץ דלא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא היכא דבאין להוציא ממון ואין יכולים לישבע שבועה שהיה חייב אביהן אוקי מסונא בחזקת מריה. אבל היכא דיורשי הלוה או הנפקד מחוייבין שבועה על ידי אביהן ואינן יכולין לישבע לא אמרינן ישלמו מתוך שאין יכולין לישבע דהא מוכח בשבועות דמותבי' אדרב ושמואל דאמרו לא שנו אלא שמת לוה בחיי מלוה כו' מדתנן יפה כח הבן מכח האב שהבן גובה בין בשבועה בין לא בשבועה והאב אינו גובה אלא בשבועה היכי דמי אי דמית לוה בחיי מלוה וקתני שהבן גובה בשבועה שבועת יורשים בו' ומשני אמר רב יוסף הא מני ב"ש היא דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי היינו משמע התם דהואיל וכגבוי דמי בהא מודו רב ושמואל דנשבעין שבועת יורשין ונוטלין ולא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו. וכן נמי אמרינן התם שבועת י"י תהיה בין שניהם ולא בין היורשין ואוקימנא כדאמרי בני מלוה לבני לוה מנה לאבא ביד אביכן וא"ל חמשין ידענא וחמשין לא ידענא ומשמע התם דאע"ג דאביהם היה מחוייב שבועה כי האי גוונא כדר' אבא פטר קרא את היורשין. הרי לשם מוכיח דגבי יתומים לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם. עכ"ל:
1
ב׳[דף ע"א ע"א]
מתני' לא את הבור שבשדות ולא את הגת ולא את השובך אעפ"י שאמר לו כל מה שבתוכה בין חריבין בין יושבין וצריך ליקח לו דרך דברי ר' עקיבה וחכמים אומרים אין צריך ליקח לו דרך ומודה ר' עקיבה בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך. מכרן לאחר והשדה עיכב לעצמו ר' עקיבה אומר אין צריך ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך. בד"א כל הני לא מכר בפרקין במוכר דאפי' למ"ד מוכר בעין יפה מוכר ה"מ במה דמפרש במכירתו מכר הכל ולא עיכב לעצמו כלום ממה שמכר לו כגון גבי בית ושדה שלא עיכב בהן דרך לבורו ולדותו ולגינתו. אבל למכור יותר ממה שפירש לגבי הכי לא הוי עין יפה למכור בכלל שדה דברים אחרים שאינן בכלל שדה. אבל בנותן מתנה נתן את כולה כל הני דאמרן לא מכר ואפי' הנהו דאינן בכלל כל מה שבתוכה כגון חרוב המורכב וסדן השקמה ובור ודות וגת ושובך וטעמא משום דנותן בעין יפה יותר מדאי נותן. ואפי' מאי דלא הוי בכלל שדה הואיל וקבוע בתוך השדה. ומיהו אם יש מעות בשדה או תבואה תלושה שאינה צריכה לקרקע או כל דבר שלא הוצרך לתנא דמתני' להזכיר ולומר לא ינהוג זה הדין ולא מכר משום דמילתא דפשיטא הוא דאינה עשויה בכלל שדה כלל וכלל לאו אדעתיה דנותן לאקנויי בהם למקבל מתנה:
מתני' לא את הבור שבשדות ולא את הגת ולא את השובך אעפ"י שאמר לו כל מה שבתוכה בין חריבין בין יושבין וצריך ליקח לו דרך דברי ר' עקיבה וחכמים אומרים אין צריך ליקח לו דרך ומודה ר' עקיבה בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך. מכרן לאחר והשדה עיכב לעצמו ר' עקיבה אומר אין צריך ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך. בד"א כל הני לא מכר בפרקין במוכר דאפי' למ"ד מוכר בעין יפה מוכר ה"מ במה דמפרש במכירתו מכר הכל ולא עיכב לעצמו כלום ממה שמכר לו כגון גבי בית ושדה שלא עיכב בהן דרך לבורו ולדותו ולגינתו. אבל למכור יותר ממה שפירש לגבי הכי לא הוי עין יפה למכור בכלל שדה דברים אחרים שאינן בכלל שדה. אבל בנותן מתנה נתן את כולה כל הני דאמרן לא מכר ואפי' הנהו דאינן בכלל כל מה שבתוכה כגון חרוב המורכב וסדן השקמה ובור ודות וגת ושובך וטעמא משום דנותן בעין יפה יותר מדאי נותן. ואפי' מאי דלא הוי בכלל שדה הואיל וקבוע בתוך השדה. ומיהו אם יש מעות בשדה או תבואה תלושה שאינה צריכה לקרקע או כל דבר שלא הוצרך לתנא דמתני' להזכיר ולומר לא ינהוג זה הדין ולא מכר משום דמילתא דפשיטא הוא דאינה עשויה בכלל שדה כלל וכלל לאו אדעתיה דנותן לאקנויי בהם למקבל מתנה:
2
ג׳[שם]
מתני' האחין שחלקו זכו בשדה זכו בכולה אפי' בור וגת ושובך קנה שכיון שזה נותן שדה אחת וזה שדה אחת כנגדו להסתלק זה משל זה נתכוונו ומהיות להיות לו לפנימי דרך על החיצון איכא למימר דאית ליה כדפרישנא טעמא דא"ל אידור בשדה שלי כי היכי דדרו בה אבהתיי כדכתי' תחת אבותיך יהיו בניך:
מתני' האחין שחלקו זכו בשדה זכו בכולה אפי' בור וגת ושובך קנה שכיון שזה נותן שדה אחת וזה שדה אחת כנגדו להסתלק זה משל זה נתכוונו ומהיות להיות לו לפנימי דרך על החיצון איכא למימר דאית ליה כדפרישנא טעמא דא"ל אידור בשדה שלי כי היכי דדרו בה אבהתיי כדכתי' תחת אבותיך יהיו בניך:
3
ד׳[שם]
מתני' המחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה החזיק בכולו אפי' בחרוב וסדן. ואע"ג דחשיבא ליה בגמ' כשתי שדות וגבי שתי שדות ומצר אחד ביניהם והחזיק באחת מהן על מנת לקנות אותה ואת חברתה אמרי' בחזקת הבתים אותה קנה ואת חברתה לא קנה. אפי' הכי קנה דנהי נמי דשתי שדות חשיבי לשדות ולחרוב המורכב מיהו ליכא מצד ביניהם וכשתי שדות ואין מצד ביניהם דמו. ההוא דאמר הבו ליה לפלניא ביתא דמחזיק מאה גולפי בקרקע רוחב ואורך הבית יכולים לסדר מאה חביות דהיינו י' חביות אורך על י' חביות רוחב ואישתכח דהוה מחזיק מאה ועשרים ולא היה לו בית אחד של מאה. אמר מר זוטרא מאה א"ל מאה ועשרים לא א"ל. ויטול בבית חמשה חלקים וחלק ששי דהיינו כ' חביות יפסיד. א"ל רב אשי למר זוטרא מי לא תנן בד"א במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולו אלמא מאן דיהיב מתנה בעין יפה נותן הכא נמי בעין יפה יהיב כל הבית כולו. והא דקאמר דמחזיק מאה גולפי סבור היה שלא היה מחזיק יותר ולשם א"ל חשיבות דמתנה גדולה כזאת נתן לו:
מתני' המחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה החזיק בכולו אפי' בחרוב וסדן. ואע"ג דחשיבא ליה בגמ' כשתי שדות וגבי שתי שדות ומצר אחד ביניהם והחזיק באחת מהן על מנת לקנות אותה ואת חברתה אמרי' בחזקת הבתים אותה קנה ואת חברתה לא קנה. אפי' הכי קנה דנהי נמי דשתי שדות חשיבי לשדות ולחרוב המורכב מיהו ליכא מצד ביניהם וכשתי שדות ואין מצד ביניהם דמו. ההוא דאמר הבו ליה לפלניא ביתא דמחזיק מאה גולפי בקרקע רוחב ואורך הבית יכולים לסדר מאה חביות דהיינו י' חביות אורך על י' חביות רוחב ואישתכח דהוה מחזיק מאה ועשרים ולא היה לו בית אחד של מאה. אמר מר זוטרא מאה א"ל מאה ועשרים לא א"ל. ויטול בבית חמשה חלקים וחלק ששי דהיינו כ' חביות יפסיד. א"ל רב אשי למר זוטרא מי לא תנן בד"א במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולו אלמא מאן דיהיב מתנה בעין יפה נותן הכא נמי בעין יפה יהיב כל הבית כולו. והא דקאמר דמחזיק מאה גולפי סבור היה שלא היה מחזיק יותר ולשם א"ל חשיבות דמתנה גדולה כזאת נתן לו:
4