אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא נ״הOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 55
א׳אבל מורי רבינו יב"א זצ"ל היה מפרש בשטר מכר דוקא דמסתמא אית ליה פסידא בכתיבת השטר אחריו' נכסיו ואע"פ שכבר זכו בשדה ונתרצו בכתיבת השטר כל זמן שלא נכתב יכול לחזור בו דקנין של שדה לא מהני בכתיבת השטר מלחזור בו. אבל בשטר מתנה הואיל ואין בו אחריות נכסים וכבר זכו בשדה שאינו יכול לחזור בו. אמאי לא יכתוב השטר למקבל מתנה לראי' שלא יכפור בו בעל כרחו אטו תקנתא לרמאי עבדינן. ונראין לי דבריו דכל היכא דליכא למיחש לפסידא דלקוחות ממש או פסידא דמוכר ממש בכתיבת השטר כי האי חששא שמא יטעו בני אדם ויאמרו אינו שטר מתנה אלא שטר מכר אל מלוה ויזלזלו נכסיו לא מצינו בשום מקום דהא בגט פשוט אמר מי שבא ואמר אבד שטר חובי אע"פ שאמרו עדים אנו כתבנו וחתמנו ונתננו לו אין כותבין ונותנין אפילו בלא אחריות וטעמא דחיישינן שמא פרע לו והחזיר לו שטר או נקרע ורוצה לגבות ממנו פעם שניה. אבל בשטרי מקח וממכר כותבין חוץ מאחריו' שבו דהואיל דליכא פסיד' דלקוחו' לא כתבינן אחריות וליכא למיחש דדילמא טריף והדר טריף משום אפושי שטרי לא חיישינן דהכי משמע התם הא דאמרי' אין כותבין שתי שטרות על שדה אחת דדוקא באחריות משום דלא טריף והדר טריף אבל בלא אחריות משמע דכתבינן ואפילו לרשב"ג דפליג התם ואמר בשטרי מקח וממכר אין כותבין אפי' בלא אחריות היינו משום דקסבר אותיות נקנות במסירה וחייש לדילמא חוזר בו המוכר ולקחה הימנו בחזרת השטר ועתה רוצה שיכתבו לו שטר מכר אחר ורוצה לכפור ולומר למוכר שחזר ולקחה הימנו להד"מ. ולא החזרתי לך את השטר ואותו שטר שאתה מוציא מזוייף הוא. ואי נמי נפל ממני ומצאתו ואחר נכתב לי וזה יש לי שטר. אבל אילולי זה היינו כותבין ולא היינו חוששין לאפושי שטרות לשמא לא ידעו בני אדם ששני פעמים נכתב על שדה אחת אלא יאמרו מכר שדה אחרת או יאמרו לוה הימנו ומתוך יזלזלו נכסיו. הרי לשם משמע דלא חיישינן להא אבל בשטר מכר מיירי אע"פ שזכו לו כבר בשדה ואפי' בקנין ונתרצה בשטר בשעת הקנין יכול לחזור בו בכתיבת השטר דקנין לא מהני בשעבוד אחריות בלא כתיבה וכל זמן שלא נכתב השטר לא נגמר קנין השעבוד לפיכך יכול לחזור בו. והא דאמ' קנין בפני שנים אין צריך לומד כתובו היינו לענין לאימלוכי ביה דאע"פ שלא הזכיר הכתיבה בשעת הקנין כאילו אמר כתובו דמי. אבל אם חזר בו קודם כתיבה ואמר אל תכתבו יכול לחזור בו. וכן ההיא דכתובות פ' אע"פ אמר כתובו וחתומו והבו ליה וקנו מיני' לא צריך לאימלוכי ביה לא קנו מיניה פסקינן הילכתא צריך לאמלוכי ביה עכ"ל. ועוד כתב כשחוזר בו המוכר מלכתוב שטר אחריות גם הלוקח יכול לחזור בו ולומר מאחר שאין אתה כותב לי אחריו' איני רוצה לעמוד במקח וידו על העליונה שאם רוצה לעמוד במקחו בלא אחריות הרשות בידו ואין המוכר יכול לחזור בו ואם רוצה לחזור בו חוזר בו. עכ"ל:
1
ב׳והשתא דפריש רבינו שמואל זצ"ל דבמתנה איירי ור"ת זצ"ל פי' דוקא במתנה איירי ולא במכר. ורבינו יצחק בר אשר הלוי זצ"ל וכן רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל מפרשים דדוקא בשטר מכר ולא במתנה. אנו על מי נסמוך בואו ונסמוך על דברי רבינו שמשון בר אברהם זצ"ל שכבר מעשה בא לפניו והורה כדברי ר"ת זצ"ל כדפרישי' בפ' זה בורר. וההיא דגט פשוט אינה ראיה שכבר נתרצה בכתיבת השטר ונכתב השטר ולא מיחה בהם מלכתוב הרי גלי בדעתיה דלא חייש לאפושי שטרות דאפי' לדברי רבינו יב"א זצ"ל אם חוזר בו המוכר מן השטר גם הלוקח אם ירצה יחזור בו מן המקח כמו שכתב רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל כדפרישי':
2
ג׳[שם]
ורב חייא בר אבין אמר רב הונא שלשה שטרות הן. תרי הא דאמרן. אידך אם קדם המוכר וכתב את השטר ללוקח כגון שצריך למעות וצריך למכור מנכסיו לחבירו. ופעמים שמוצא סופר וכותב שטר מכירה כדי שיהא מזומן ליתן ללוקח כל שעה.
ורב חייא בר אבין אמר רב הונא שלשה שטרות הן. תרי הא דאמרן. אידך אם קדם המוכר וכתב את השטר ללוקח כגון שצריך למעות וצריך למכור מנכסיו לחבירו. ופעמים שמוצא סופר וכותב שטר מכירה כדי שיהא מזומן ליתן ללוקח כל שעה.
3
ד׳[שם ע"ב]
כאותה ששנינו כותבין שטר למוכר אף על פי שאין הלוקח עמו כיון שהחזיק הלוקח זה בקרקע נקנה השטר שנכתב קודם המכירה לזה הלוקח כל מקום שהוא שהרי דעתו של מוכר להקנות השטר ללוקח וקני ליה השטר אגב הקרקע כדין כל מטלטלין. וזו היא ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה:
כאותה ששנינו כותבין שטר למוכר אף על פי שאין הלוקח עמו כיון שהחזיק הלוקח זה בקרקע נקנה השטר שנכתב קודם המכירה לזה הלוקח כל מקום שהוא שהרי דעתו של מוכר להקנות השטר ללוקח וקני ליה השטר אגב הקרקע כדין כל מטלטלין. וזו היא ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה:
4
ה׳מתני' אבל לא מכר את העבדים המשמרים ומנהיגים את הספינה ולא את המרצופין היינו שקים גדולי' שבהם משימי' הפרקמטיא ולא האנתיקי. ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכ' הרי כולן מכורין. מאי האנתיקי אמר רב פפא העיסק' דבגווה:
5
ו׳[שם]
מתני' מכר את הקרון לא מכר את הפרדות המושכות בקרון. מכר את הפרדות לא מכר את הקרון. תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דר' אבהו מכר את הקרון מכר את הפרדות א"ל והא אנן תנן לא מכר. א"ל איסמייה א"ל לא תתרגם מתניתך באדוקין בו שמוחזקין וקשורין יחד בשעת מכירה הילכך הכל מכר:
מתני' מכר את הקרון לא מכר את הפרדות המושכות בקרון. מכר את הפרדות לא מכר את הקרון. תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דר' אבהו מכר את הקרון מכר את הפרדות א"ל והא אנן תנן לא מכר. א"ל איסמייה א"ל לא תתרגם מתניתך באדוקין בו שמוחזקין וקשורין יחד בשעת מכירה הילכך הכל מכר:
6
ז׳[שם]
מתני' מכר את הצמד לא מכר את הבקר מכר את הבקר לא מכר את הצמד. ר' יהודה אומר הדמים מודיעים כיצד אמר לו מכור לי צמדך במאתים זוז. הדבר ידוע שאין הצמד נמכר במאתים זוז. וחכמים אומרים אין הדמים ראיה. היכי דמי אילימא דקרו ליה לצימדא צימדא ולבקר בקר צמד זבין ליה בקר לא זבין ליה אלא דקרו ליה לבקר נמי צמר כולא זבין ליה. לא צריכא באתרא דאיכא דקרו ליה לצימדא צימדא ולבקר בקר ואיכא דקרו ליה נמי לצימדא בקר. ר' יהודה סבר הדמים מודיעי' שהוא מן הקרויין לבקר צמד ובקר מכר עם הצמד. ורבנן סברי כיון דיש שקוראים לבקר בקר ולא קרו ליה צמד. אלא לעולם דילמא האי מינייהו הוא ולא מכר את הבקר דיד הלוקח על התחתונה דאוקי ממונא בחזקת מריה ולא אמרי' הדמים אלא היכא דכל בני העיר קורין גם לבקר צמד. ופרכי' נהי נמי דאין הדמים ראיה ומכר את הצמר ולא מכר את הבקר. הצמד לרבנן מיהא אמאי מכור דקתני לא מכר את הבקר משמע אבל צמד מכור. ואמאי ליהוי ביטול מקח ויחזור לו דמיו ויטול צמדו. ושנינן מאי אין הדמים נמי דקא אמרי רבנן דהוי ביטול מקח. ואיבעית אימא כי אמור רבנן אונאה וביטול מקח בכדי שהדעת טועה וסבור בלבו שכך שוה כגון שוה חמש בשבע או שוה שש בשמונה הילכך בטל מקח דמקח טעות הוא אבל בכדי שהדעת טועה במתני' דצמד ששוה פשוט אין קונים אותו במאתים לא אימור במתנה הוא דיהיב ליה:
מתני' מכר את הצמד לא מכר את הבקר מכר את הבקר לא מכר את הצמד. ר' יהודה אומר הדמים מודיעים כיצד אמר לו מכור לי צמדך במאתים זוז. הדבר ידוע שאין הצמד נמכר במאתים זוז. וחכמים אומרים אין הדמים ראיה. היכי דמי אילימא דקרו ליה לצימדא צימדא ולבקר בקר צמד זבין ליה בקר לא זבין ליה אלא דקרו ליה לבקר נמי צמר כולא זבין ליה. לא צריכא באתרא דאיכא דקרו ליה לצימדא צימדא ולבקר בקר ואיכא דקרו ליה נמי לצימדא בקר. ר' יהודה סבר הדמים מודיעי' שהוא מן הקרויין לבקר צמד ובקר מכר עם הצמד. ורבנן סברי כיון דיש שקוראים לבקר בקר ולא קרו ליה צמד. אלא לעולם דילמא האי מינייהו הוא ולא מכר את הבקר דיד הלוקח על התחתונה דאוקי ממונא בחזקת מריה ולא אמרי' הדמים אלא היכא דכל בני העיר קורין גם לבקר צמד. ופרכי' נהי נמי דאין הדמים ראיה ומכר את הצמר ולא מכר את הבקר. הצמד לרבנן מיהא אמאי מכור דקתני לא מכר את הבקר משמע אבל צמד מכור. ואמאי ליהוי ביטול מקח ויחזור לו דמיו ויטול צמדו. ושנינן מאי אין הדמים נמי דקא אמרי רבנן דהוי ביטול מקח. ואיבעית אימא כי אמור רבנן אונאה וביטול מקח בכדי שהדעת טועה וסבור בלבו שכך שוה כגון שוה חמש בשבע או שוה שש בשמונה הילכך בטל מקח דמקח טעות הוא אבל בכדי שהדעת טועה במתני' דצמד ששוה פשוט אין קונים אותו במאתים לא אימור במתנה הוא דיהיב ליה:
7