אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא נ״זOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 57
א׳כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל. או דילמא בין בזו ובין בזו מחלוקת. ולא איפשיט הילכך בין בזו ובין בזו אין מכורין שהמוציא מחבירו עליו הראיה. עכ"ל:
1
ב׳[שם ע"ב]
אמר אביי ר' אלעזר ורשב"ג ור' מאיר ור' נתן וסומכוס ונחום המדי כולהו סבירא להו דכי מזבין אינש מידי איהו וכל תשמיש זבין. ר' אלעזר דתנן ר' אלעזר אומ' המוכר את הבד מכר את הקורה. רשב"ג המוכר את העיר מכר את הסנטר. ר' מאיר דתנן ר' מאיר אומר מכר את הכרם מכר תשמישי כרם. ר' נתן וסומכוס ביצית ודונית דריש פרקין . נחום המדי הא דאמרן. כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל והני כולהו שיטה נינהו. ולית הילכתא כחד מינייהו:
אמר אביי ר' אלעזר ורשב"ג ור' מאיר ור' נתן וסומכוס ונחום המדי כולהו סבירא להו דכי מזבין אינש מידי איהו וכל תשמיש זבין. ר' אלעזר דתנן ר' אלעזר אומ' המוכר את הבד מכר את הקורה. רשב"ג המוכר את העיר מכר את הסנטר. ר' מאיר דתנן ר' מאיר אומר מכר את הכרם מכר תשמישי כרם. ר' נתן וסומכוס ביצית ודונית דריש פרקין . נחום המדי הא דאמרן. כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל והני כולהו שיטה נינהו. ולית הילכתא כחד מינייהו:
2
ג׳[שם]
מתני' המוכר את החמור מכר את הסיח בנו של חמור. מכר את הפרה לא מכר את בנה. היכי דמי אילימ' היא ובנה אפילו פרה ובנה נמי. ואי דלא א"ל היא ובנה אפילו חמור ובנה נמי לא. אמר רב פפא כל היכא דזבין חמור ופרה סתם פשיטא ליה למתני' דאין הבנים מכורין. והכא במאי עסקינן דא"ל חמור מניקה ופרה מניקה אני מוכר לך. הילכך בשלמא פרה בדין הוא דלא מכר את בנה כדין המוכר את פרה סתם דהאי דאמר ליה מניקה לאו לאיתויי פרה קא אתי אלא לחלבה קאמר דאי לאו הוה לה חלב הוי מקח טעות והילכך אין בנה מכור עד שיפרש. אלא חמור שאין צריך בחלבה האי קאמר ליה מניקה שיש לה ולד קאמר ועם מוכרה לו וכמאן דפריש בהדיא הוא ובנה דמי. תוספתא דפרקין המוכר שפחה לחבירו מכר לו כלים שעליה אפי' הן מאה אבל לא מכר לו את השיריים ולא את הנזמים ולא את הטבעות ולא את הקלטאות שבצוארה. שפחה ומה שעליה אני מוכר לך הרי כולן מכורין. שפחה מעוברת אני מוכר לך מכר את הולד. שפחה מניקה אני מוכר לך לא מכר את הולד. פרה מניקה אני מוכר לך לא מכר את הולד. עכ"ל הברייתא וכך היא כתוב' באלפס ואיני יודע מאי שנא שפחה מחמור מניקה. ובתוספתא אחרת עיינתי ואין כתוב בה זה שפחה כלל. ואיני יודע אם הוא טעות הסופר ודלוגו.
מתני' המוכר את החמור מכר את הסיח בנו של חמור. מכר את הפרה לא מכר את בנה. היכי דמי אילימ' היא ובנה אפילו פרה ובנה נמי. ואי דלא א"ל היא ובנה אפילו חמור ובנה נמי לא. אמר רב פפא כל היכא דזבין חמור ופרה סתם פשיטא ליה למתני' דאין הבנים מכורין. והכא במאי עסקינן דא"ל חמור מניקה ופרה מניקה אני מוכר לך. הילכך בשלמא פרה בדין הוא דלא מכר את בנה כדין המוכר את פרה סתם דהאי דאמר ליה מניקה לאו לאיתויי פרה קא אתי אלא לחלבה קאמר דאי לאו הוה לה חלב הוי מקח טעות והילכך אין בנה מכור עד שיפרש. אלא חמור שאין צריך בחלבה האי קאמר ליה מניקה שיש לה ולד קאמר ועם מוכרה לו וכמאן דפריש בהדיא הוא ובנה דמי. תוספתא דפרקין המוכר שפחה לחבירו מכר לו כלים שעליה אפי' הן מאה אבל לא מכר לו את השיריים ולא את הנזמים ולא את הטבעות ולא את הקלטאות שבצוארה. שפחה ומה שעליה אני מוכר לך הרי כולן מכורין. שפחה מעוברת אני מוכר לך מכר את הולד. שפחה מניקה אני מוכר לך לא מכר את הולד. פרה מניקה אני מוכר לך לא מכר את הולד. עכ"ל הברייתא וכך היא כתוב' באלפס ואיני יודע מאי שנא שפחה מחמור מניקה. ובתוספתא אחרת עיינתי ואין כתוב בה זה שפחה כלל. ואיני יודע אם הוא טעות הסופר ודלוגו.
3