אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא פ״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 82
א׳פי' רבינו שמואל זצ"ל אהאי הילכתא לא סמכי' אלא הילכתא כרב פפא דהוא בתראה לקמן בשמעתין:
1
ב׳[דף קכ"ה ע"ב]
אמר רב פפא הילכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות ובמלוה שעמו פלגי. ופי' רבי' שמואל זצ"ל בראוי ממש כגון לירש את הבעל את אשתו בקבר בנחלה שנפלה לה לאחר מיתתה אתא רב פפא לאשמועינן דלא ירית דהא כולי עלמא מודו דלא ירית דילפינן מקראי בפרקין דלעיל . אבל בראוי דפליגי ביה רבי ורבנן כגון חפורה והוו שובלי שלחופי והוו תמרי לא אתא לאשמועינן דאין הבעל נוטל אלא ודאי הבעל נוטל שהרי כשמתה היא יורש הוא את כל נכסיה שהיתה היא מוחזקת בהם וכי גדלי פירי ברשותיה גדלי דנהי דפליגי רבנן בבכור. התם היינו טעמא כדאמ' לעיל לתת לו מתנה קרייה רחמנא מה מתנה עד דאתיא לידיה אף חלק בכורה נמי עד דאתיא לידיה. אבל גבי בעל ליכא למימר הכי ועוד דאפי' בכור בכי האי גוונא היכא דליכא יורש אחר אלא הוא יורש כל נכסי אביו הכל מודים שיורש ואפילו שבח הראוי דהא כי אשבח ברשותיה אשבח. ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק כרבנן כגון שלחופי והוו תמרי שנשתנה שמו ע"י שבח ששבח אחר מיתת אביו. אבל דיקלא ואלים וארעא ואסקא שירטון שהרי עדיין שמן עליהן הכל מודים דשקיל חלק בכורה. אבל ענבים ובצרום לא שקיל בכור פי שנים אפילו לר' ואפי' שעדיין לא נשתנה שמן מפני שבח שהשביחו יתומים הכל מודים דלא שקיל בכור פ"ש:
אמר רב פפא הילכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות ובמלוה שעמו פלגי. ופי' רבי' שמואל זצ"ל בראוי ממש כגון לירש את הבעל את אשתו בקבר בנחלה שנפלה לה לאחר מיתתה אתא רב פפא לאשמועינן דלא ירית דהא כולי עלמא מודו דלא ירית דילפינן מקראי בפרקין דלעיל . אבל בראוי דפליגי ביה רבי ורבנן כגון חפורה והוו שובלי שלחופי והוו תמרי לא אתא לאשמועינן דאין הבעל נוטל אלא ודאי הבעל נוטל שהרי כשמתה היא יורש הוא את כל נכסיה שהיתה היא מוחזקת בהם וכי גדלי פירי ברשותיה גדלי דנהי דפליגי רבנן בבכור. התם היינו טעמא כדאמ' לעיל לתת לו מתנה קרייה רחמנא מה מתנה עד דאתיא לידיה אף חלק בכורה נמי עד דאתיא לידיה. אבל גבי בעל ליכא למימר הכי ועוד דאפי' בכור בכי האי גוונא היכא דליכא יורש אחר אלא הוא יורש כל נכסי אביו הכל מודים שיורש ואפילו שבח הראוי דהא כי אשבח ברשותיה אשבח. ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק כרבנן כגון שלחופי והוו תמרי שנשתנה שמו ע"י שבח ששבח אחר מיתת אביו. אבל דיקלא ואלים וארעא ואסקא שירטון שהרי עדיין שמן עליהן הכל מודים דשקיל חלק בכורה. אבל ענבים ובצרום לא שקיל בכור פי שנים אפילו לר' ואפי' שעדיין לא נשתנה שמן מפני שבח שהשביחו יתומים הכל מודים דלא שקיל בכור פ"ש:
2
ג׳[שם]
ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה ואפי' בשטר בין שגבו קרקע בין שגבו מעות. דלאו האי קרקע ולאו הני מעות שביק להו אבוהון והוו להו ראוי. ואי תפשי עלה משכון אפי' לרב פפא בכור שקיל פי שנים. דקיי"ל בע"ח קונה משכון. ובמלוה שעמו שהבכור נתחייב לאביו פלגי חלק בכורה בינייהו. איהו מעכב פלגא ונותן לאחיו פלגא דהוה ליה ממון המוטל בספק דחולקין דאין ידוע אי חשיב מוחזק לאביו שהבכור רוצה לשעבד נכסיו לגמרי ובעין גמר ומקני ליה לאביו נכסיו כדי שיהא אביו מוחזק בהך מלוה ויטול בה פי שנים או דילמא לא שנא משאר מלוה הילכך פלגי. ומסתברא לי היכא דתפש עלה משכון ושקיל בכור פי שנים אפי' ברבית דהואיל וקונה המשכון הרי נשתעבד לו גם לריבית. ופי' רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל אלא שקיל בעל מלות אשתו אפי' מנכסי מלוג שלה כשהיא תחתיו כדמוכח בשור שנגח ד' וה' דאינו יורש נזקי אשתו משום דהוי כמלוה. דתניא הכה את האשה ויצאו ילדיה נותן נזק צעד לאשה ודמי ולדות לבעל אין הבעל נותן ליורשיו ואין האשה נותנת ליורשיה ואוקמ' רבה ורב נחמן בגרושה. ופרכינן למה להו לרבה ולרב נחמן לאוקמי בגרושה לוקמה מר כדאית ליה ומר כדאית ליה לעיל בשמעתין נוקמ' רבה כגון שגבו בית דין מעות מן המזיק לשלם לה נזק וצער דאע"פ שנתחייב לה מחיים לא עדיף ממלוה בשטר דאמר רבה גבו יורשין מעות מן הלוה שהלוה לו אביהן אין הבכור נוטל פי שנים דקרקע לא הניח להן אביהן והוי ראוי. ושנינן ה"מ דאיפליגו רבה ורב נחמן לעיל בשמעתין אליבא דבני מערבא דשלחו מתם בכור נוטל פי שנים במלוה ולא בריבית ואוקי' אליבא דרבנן דפליגי עליה דרבי דאמ' אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם דאי ר' אפילו בריבית נמי שקיל דשבחא דאתי ממילא הוא וכי מוקמי' בגרושה אליבא דר'. הא למדת דלרבנן דהילכתא כוותייהו אינו יורש נזקי אשתו אליבא דרבה כשגבו מעות ואליבא דרב נחמן כשגבו קרקע. מיהו לית הילכת' כתרוייהו אלא כדפסיק רב פפא דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות הילכך יורש נזקי אשתו משום דהוי כמלוה דאפי' שאם היו באים לידה בחייה היה עליה תורת נכסי מלוג כדתנן בפ' מציאת האשה גבי בושתה ופגמה ילקח בהן קרקע והבעל אוכל פירות הילכך אין הבעל יורש מלות אשתו. אע"פ שאם היתה באה לידה בחייה היה לה דין נכסי מלוג. והא דנקט הכא דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה ושבק הבעל דאיירי ביה לאו משום דסבירא ליה שהבעל שקיל במלוה דהא ודאי לא שקיל כדפרי'. אלא להכי נקט בכור גבי פיסקא דמלוה משום דלגבי בכור איפלגו בה אמוראי לעיל בשמעתין ולא איצטריך נמי למיתני דבכור אינו נוטל בראוי דמתני' היא בפ' יש בכור לנחלה . אבל בעל שאינו נוטל בראוי לא מצינו לא משנה ולא ברייתא בשום מקום אלא מימר' היא דלעיל ר' אבהו א"ר יוחנן א"ר ינאי משמיה דר' יהושע בן קרחה מנין לבעל חוב שאינו נוטל בראוי כבמוחזק:
ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה ואפי' בשטר בין שגבו קרקע בין שגבו מעות. דלאו האי קרקע ולאו הני מעות שביק להו אבוהון והוו להו ראוי. ואי תפשי עלה משכון אפי' לרב פפא בכור שקיל פי שנים. דקיי"ל בע"ח קונה משכון. ובמלוה שעמו שהבכור נתחייב לאביו פלגי חלק בכורה בינייהו. איהו מעכב פלגא ונותן לאחיו פלגא דהוה ליה ממון המוטל בספק דחולקין דאין ידוע אי חשיב מוחזק לאביו שהבכור רוצה לשעבד נכסיו לגמרי ובעין גמר ומקני ליה לאביו נכסיו כדי שיהא אביו מוחזק בהך מלוה ויטול בה פי שנים או דילמא לא שנא משאר מלוה הילכך פלגי. ומסתברא לי היכא דתפש עלה משכון ושקיל בכור פי שנים אפי' ברבית דהואיל וקונה המשכון הרי נשתעבד לו גם לריבית. ופי' רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל אלא שקיל בעל מלות אשתו אפי' מנכסי מלוג שלה כשהיא תחתיו כדמוכח בשור שנגח ד' וה' דאינו יורש נזקי אשתו משום דהוי כמלוה. דתניא הכה את האשה ויצאו ילדיה נותן נזק צעד לאשה ודמי ולדות לבעל אין הבעל נותן ליורשיו ואין האשה נותנת ליורשיה ואוקמ' רבה ורב נחמן בגרושה. ופרכינן למה להו לרבה ולרב נחמן לאוקמי בגרושה לוקמה מר כדאית ליה ומר כדאית ליה לעיל בשמעתין נוקמ' רבה כגון שגבו בית דין מעות מן המזיק לשלם לה נזק וצער דאע"פ שנתחייב לה מחיים לא עדיף ממלוה בשטר דאמר רבה גבו יורשין מעות מן הלוה שהלוה לו אביהן אין הבכור נוטל פי שנים דקרקע לא הניח להן אביהן והוי ראוי. ושנינן ה"מ דאיפליגו רבה ורב נחמן לעיל בשמעתין אליבא דבני מערבא דשלחו מתם בכור נוטל פי שנים במלוה ולא בריבית ואוקי' אליבא דרבנן דפליגי עליה דרבי דאמ' אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם דאי ר' אפילו בריבית נמי שקיל דשבחא דאתי ממילא הוא וכי מוקמי' בגרושה אליבא דר'. הא למדת דלרבנן דהילכתא כוותייהו אינו יורש נזקי אשתו אליבא דרבה כשגבו מעות ואליבא דרב נחמן כשגבו קרקע. מיהו לית הילכת' כתרוייהו אלא כדפסיק רב פפא דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות הילכך יורש נזקי אשתו משום דהוי כמלוה דאפי' שאם היו באים לידה בחייה היה עליה תורת נכסי מלוג כדתנן בפ' מציאת האשה גבי בושתה ופגמה ילקח בהן קרקע והבעל אוכל פירות הילכך אין הבעל יורש מלות אשתו. אע"פ שאם היתה באה לידה בחייה היה לה דין נכסי מלוג. והא דנקט הכא דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה ושבק הבעל דאיירי ביה לאו משום דסבירא ליה שהבעל שקיל במלוה דהא ודאי לא שקיל כדפרי'. אלא להכי נקט בכור גבי פיסקא דמלוה משום דלגבי בכור איפלגו בה אמוראי לעיל בשמעתין ולא איצטריך נמי למיתני דבכור אינו נוטל בראוי דמתני' היא בפ' יש בכור לנחלה . אבל בעל שאינו נוטל בראוי לא מצינו לא משנה ולא ברייתא בשום מקום אלא מימר' היא דלעיל ר' אבהו א"ר יוחנן א"ר ינאי משמיה דר' יהושע בן קרחה מנין לבעל חוב שאינו נוטל בראוי כבמוחזק:
3