אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא פ״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 83
א׳נראה לר' יצחק בר שמואל זצ"ל שהאשה גובה כתובתה ממלוה אע"פ שאינה נוטלת לא בשבח ולא בראוי. כדתנן בבכורות אפי' הכי ממלוה גובה כדתנן בהכותב מי שמת והניחו בעל חוב ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהם ר' עקיבה אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה ואמ' בגמ' מאי לכושל שבהן. ר' יוסי בר חנינא אמר לכושל שבראי' ר' יוחנן אמר לכתובת אשה משום חינה. ואפי' לר' יוסי בר חנינא מודה דאם היתה אשה כושל שבראיה נותנין לה. ואפי' לר' עקיבה לא פליג אלא משום דכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה הא אי לאו דצריכין שבועה היתה גובה והויא המלוה מוחזקת לענין כתובה ולא ראוי. מיהו רבי' שמשון בר אברהם זצ"ל אין נראה לו ראיה ברורה מהתם דלעולם אם גבו היורשין את המלוה בין קרקע בין מעות אינה גובה מהם משום דהוה ליה ראוי. וכשהמלוה ביד אחרים יפה כחה לגבות אע"פ שהוא ראוי כי היכי דיפה כח המלוה והאשה לגבות אע"פ שהם מטלטלי דיתמי. ואע"ג דמטלטלי דיתמי והם ביד יתמי לא משתעבדי לבעל חוב ולכתובת אשה אעפ"י שהפקדון ביד אחרים או מלוה בעל חוב ואשה גבו מהם משום דמלוה אינו גובה מן היורשין יפו כחן לגבות ממטלטלי שהן מלוה או פקדון ביד אחרים. גבי כתובת אשה נמי יפו כחה לגבות מן המלוה שהם ביד אחרים אע"פ שהוא ראוי אבל גבו היתומין את המלוה הכי נמי דלא גביא כתובתה מינייהו בין שגבו קרקע בין שגבו מעות. ונראה בעיני דלא דמי דודאי מטלטלי דיתמי שזכו בהם היתומים לא משתעבדי לכתובתה ולבעל חוב אבל מטלטלי שלא זכו בהן היתומים והם מלוה או פקדון ביד אחרים היורשים והאשה ובעל חוב כולן שוין בהן. הילכך איפלגו ר' טרפון ור' עקיבה למי ינתנו. אבל לענין דין ראוי הואיל ותנן בפרק יש בכור לנחלה שאין אשה נוטלת בראוי או מלוה ראוי היא. היאך היא גובה מן הלוה ומה יפוי כח שייך כאן הואיל ואין לה זכייה מן התורה בזו המלוה. אלא ודאי ש"מ דמלוה לענין כתובת אשה מוחזקת היא ולא ראוי הילכך גובה כתובתה ממלוה לא שנא מן הלוה ולא שנא מן היתומין שגבו מן הלוה. ועוד יש להביא מהא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה יתומין שגבו קרקע בחובת אביהם בעל חוב חוזר וגובה אותה מהן. ומפרש רבא טעמא בפרק כל שעה משום דכי היכי דמשתעבד לאבוהון משתעבד נמי לבעל חוב מדר' נתן והאי טעמא נמי שייך בכתובה. ולא נהירא לי למימר דאקילו רבנן בכתובה שלא תגבה כדאמ' בפ' יש בכור דקתני שאין האשה נוטלת בכתובתה בשבח. ופרכי' והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח. אמר ר' אבא מקולי כתובה שנו כאן דאטו בחדא מחתא מחתינהו. אלא נראה דהלכה למעשה כדברי רבי' יצחק זצ"ל שהאשה גובה כתובתה ממלוה לא שנא מן הלוה לא שנא מן היתומים שגבו. ונראה לרבי' שמשון בר אברהם זצ"ל שלפי דברי רבי' יצחק זצ"ל שאומר שהאשה גובה כתובתה ממלוה ולא חשיבא דאוי לגבי כתובה אלא מוחזק השתא דתקון רבותינו הגאונים זצ"ל שגובין אשה ובעלי חובין ממטלטלי של יתומין כיון דנעשו מטלטלי כמקרקעי א"כ בין גבו קרקע בין גבו מעות גובה מהן כתובתה. וא"ת היכי גביא כתובתה ממלוה שביד אחרים והא תניא בפ' האשה שנפלו לה נכסים הרי שהיה נושה בחבירו מנה והניח שומרת יבם לא יאמר הואיל ואני יורש החזקתי אלא מוציאין מידו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. ואמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחומי זו היא משנה. ואמ' מאי טעמא אילימא משום דהוה ליה מטלטלי ומטלטלי לא משתעבדי לכתובה דילמא ר' מאיר היא דאמר ואלא משום דאמר לה לאו בעלת דברים דידי את דילמא ר' נתן היא דתניא ר' נתן אומר מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל ונתן לאשר אשם לו. ולא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה שימכור מטלטלי משתעבדי לכתובה וגם שמוציאין מזה ונותנין לזה. אמר רבא היינו דשמעינן ליה לאביי דאמר זו אינה משנה אלא ודאי אין מוציאין מידו. א"כ מהאי נמי לא תגבה כתובת אשה ממלוה שביד אחרים:
1