אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא צ״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 93
א׳ואסקינן בפ' יוצא דופן והילכתא ככל הני לישני דמר ברי' דרב יוסף משמיה דרבא. לעיל בפרקין תנו רבנן לתת לו פי שנים פי שנים כאחד וכן המסקנא דפי שנים כאחד שקיל כנגד אחד מן האחין נוטל פי שנים שאם היו שם חמשה אחין חולקין הנכסים בששה חלקים ונוטל הבכור פי שנים מהם. ותנן לעיל שהבן נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם. ויליף לה רבא לעיל גמ' דהא יורש את אמו דאמר קרא ולו משפט הבכורה לאיש ולא לאשה. ואלמון שנשא בתולה. כתוב בספר חפץ ואלמון שנשא בתולה וילדה ממנו בכור חייב לפדותו דפטר רחם תלה רחמנא אבל פי שנים אינו נוטל בבכורה דכתי' ראשית אונו ולא ראשית אונה:
1
ב׳[שם]
שלחו ליה בני אקרא דאגמא לשמואל היו מוחזקין בו שהוא בכור ולאו בעדים שראו שנולד קודם לאחין דא"כ אין האב נאמן אלא בקול בעלמא כעין שאמרנו לעיל דהוו קרו ליה בוכרא ואמר אביו על אחד מן הבנים שהוא בכור מהו מי מהימנינן לאב במקום חזקה שמכחשת את דבריו או לא. שלחו ליה כותבין הרשאה זה לזה משום דמספקא ליה אי כר' יהודה אי כרבנן:
שלחו ליה בני אקרא דאגמא לשמואל היו מוחזקין בו שהוא בכור ולאו בעדים שראו שנולד קודם לאחין דא"כ אין האב נאמן אלא בקול בעלמא כעין שאמרנו לעיל דהוו קרו ליה בוכרא ואמר אביו על אחד מן הבנים שהוא בכור מהו מי מהימנינן לאב במקום חזקה שמכחשת את דבריו או לא. שלחו ליה כותבין הרשאה זה לזה משום דמספקא ליה אי כר' יהודה אי כרבנן:
2
ג׳[שם ע"ב]
דתניא יכיר יכירנו לאחרים מיכן אמר ר' יהוד' נאמן אדם לומר זה בני בכור אע"פ שמוחזק' בבכור אחר. וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן אדם לומר זה בני בן גרושה הוא ובן חלוצה הוא. וסברא היא מדכתי' יכיר מה לי בכור ומה לי לדבר אחר וחכמים אומרים אינו נאמן לא בבכור ולא בחלל וכגון שמוחזקים באדם שהוא בכור. א"ל רב נחמן בר יצחק לרבא בשלמא לר' יהודה היינו דכתי' יכיר אלא לרבנן יכיר למה לי. בצריך היכרא כגון שבאו מחדש לכאן ואין מוחזקין באחר מהן מי הבכור ומי הפשוט התם ודאי אב מהימן. כך פירש רבינו שמואל זצ"ל:
דתניא יכיר יכירנו לאחרים מיכן אמר ר' יהוד' נאמן אדם לומר זה בני בכור אע"פ שמוחזק' בבכור אחר. וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן אדם לומר זה בני בן גרושה הוא ובן חלוצה הוא. וסברא היא מדכתי' יכיר מה לי בכור ומה לי לדבר אחר וחכמים אומרים אינו נאמן לא בבכור ולא בחלל וכגון שמוחזקים באדם שהוא בכור. א"ל רב נחמן בר יצחק לרבא בשלמא לר' יהודה היינו דכתי' יכיר אלא לרבנן יכיר למה לי. בצריך היכרא כגון שבאו מחדש לכאן ואין מוחזקין באחר מהן מי הבכור ומי הפשוט התם ודאי אב מהימן. כך פירש רבינו שמואל זצ"ל:
3