אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא צ״דOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 94
א׳הילכך לפי דבריו כל היכא דלא ידעי' ביה אי בכור הוא ואם לאו וליכא לא עדים ולא קול נאמן עליו האב לכולי עלמא. אבל היכא דאיכא קול שזה בכור ואמר האב על אחר שהוא בכור בהא פליגי דלר' יהודה נאמן האב ולרבנן אינו נאמן. והא דת"ר לא היו מוחזקין בו שהוא בכור ואמר ר' אבא שהוא נאמן היו מוחזקים שאינו בכור ואמר אביו בכור הוא אינו נאמן. ואמרי' רישא ר' יהודה וסיפא רבנן דבמקום חזקה לא מהימני לאב. יש לפרש רישא ר' יהודה נמי וסיפא רבנן דוקא. ורבינו שלמה זצ"ל פי' בפ' בתרא דקידושין דרבנן לא פליגי אדר' יהודה אלא בבן גרושה או בבן חלוצה אבל בבכור מודו ליה דנאמן אדם לומר זה בני בכור משמע דרבנן פליגי עליה דר' יהודה דוקא קאמר ליה ומשמע נמי לישנא דוכשם שנאמן אדם לומר כו' דכי היכי דנאמן לומר שבן קטן הבכור אע"פ שעושה אחרים ממזרים על ידי כך הכי נמי נאמן לומר זה בני בן גרושה ובן חלוצה וחכמים אומרים אינו נאמן לפסול בניו כלל. והוא הדין נמי לר' יהודה שהיה נאמן לפסול האחרים בלא דכרת הבכור כדתנן בעשרה יוחסין האומר זה בני ממזר אינו נאמן ר' יהודה אומר נאמן ואמרי' בנמ' כדתניא יכירנו לאחרים מיכן אמר ר' יהודה. והתם במתני' לא איירי בבכור כלל. ומשמע נמי דנאמן נמי לפסול בניו מדכתי' יכיר כדפי' רבינו שמואל זצ"ל. והרב ר' אליהו זצ"ל פירש כיצד שנואה בנישואיה כגון חייבי לאוין. ומשמע ליה קרא הכי כי את הבכור בן השנואה יכיר שהוא בן השנואה דהיינו בן גרושה. מיהו לישנא דכשם משמע דמנאמנות בכור יכיר נפיק. ותו קשה דקאמר אלא לרבנן יכיר למה לי בצריך הכרה. דהשתא תירץ דאיצטריך יכיר על הבכור עצמו. אבל על מה שהוא בן שנואה דהיינו בן גרושה לא תירץ כלום לרבנן. ויש לומר שאינו חושש אלא ליישב למה לי יכיר כלל. ורבינו יצחק בר שמואל זצ"ל מביא ראיה להרב ר' אליהו זצ"ל דאמרי' בירושלמי בפ' עשרה יוחסין גבי האומר זה בני ממזר תמן תנינן האומר זה בני בכור ר' אבהו בשם ר' יוחנן לתת לו ולא ליקח ממנו. תמה ר' יוסי לא מתני' היא אפילו שניהם אומרים על עובד שבמעיה ממזר הוא אינה נאמנת. דילמא על ר' יהודה איתמרת דר' יהודה נאמנין עליו ר' אבהו בשם ר' יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו. אמר ר' חזקיה עוד היא מתני' בכור יכיר בן השנואה יכיר. ומפרש הכי שתמיהת ר' יוסי על דברי ר' יוחנן שדרש לתת לו אבל לא ליקח הימנו. (אמר ר' חזקיה עוד היא מתני' בכור יכיר בן השנואה יכיר. ומפדש הכי שתמיהת ר' יוסי על דברי ר' יוחנן שדרש לתת לו אבל לא ליקח הימנו) פירוש לגרע כחו ולפוסלו ולומר שהוא ממזר או בן גרושה או בן חלוצה מה חידוש משמעינן ר' יוחנן והלא משנתי' היא זו אפי' שניהם. ומתרץ על ר' יהודה איתמר מילתיה דרבי יוחנן להקשות על דברי ר' יהודה שאמר שהוא נאמן לפוסלו ועל זה מביא ר' יוחנן מן הפסוק שאין לו להיות נאמן. ור' חזקיה מתרץ דברי ר' יהודה שלא יקשה לו מן הפסוק ויאמר עוד היא מתני' פי' עוד יש ברייתא מלבד דברי ר' יהודה שמפרש טעמא של ר' יהודה אי נמי ה"פ עוד היא מתני' דמילתיה קיימת כי יש לתרץ דלא ליקשי ליה קרא מדכתי' בכור יכיר בן השנואה יכיר:
1