אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא צ״הOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 95
א׳ופסק ר"ת זצ"ל והלכות גדולות דקיי"ל כר' יהודה מדקאמר לקמן שלח ליה ר' אבא לר' יוסף בר חמא האומר על תינוק בין הבנים נאמן. ור' יוחנן אמר אינו נאמן כרבנן. דאמ' התם הילכתא כדשלח ר' אבא לר' יוסף בר חמא ולאפוקי מדר' יוחנן. אלמא הלכה כר' יהודה דנאמן לומר על תינוק בין הבנים שהוא בכור וממילא נעשים הגדולים ממזרים על כך. ודוקא כי האי גוונא נאמן לפסול בניו. אבל היכא שאומר זה בני ממזר בלא הכרת בכור. או שאומר זה בני בן גרושה בן חלוצה בלא הכר' בכור בהא ודאי אין הלכה כר' יהודה. ואפי' לפי הירוש' יש ליישב זה הפסק ולומר בן השנואה יכיר דוקא ע"י הכרת בכור. ורבי' יצחק בר שמואל זצ"ל אומר דהלכה כר' יהודה דנאמן לפסול את בנו בלא הכרת בכורה כדאמ' בהחולץ מעשח באחד שבא לפני ר' יהודה ואמר לו נתגיירתי ביני ובין עצמי אמר לו נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול בניך. ופריך והתניא ר' יהודה אומר יכיר יכירנו לאחרים וכו'. ואמר רב נחמן בר יצחק ה"ק לדבריך גוי אתה ואין עדות לגוי משמע הא אם היה עדות לגוי היה נאמן לפסול את בניו ולומר שהם מגוי אע"פ שלא היה פוסלם ע"י בכורה:
1