אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא צ״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 96
א׳וכן פסק בשאלתות דרב אחאי בפרשה וארא וזה לשונו. מהכא איכא למישמע דהלכה כר' יהודה דנאמן אבריה. מדפסיק הלכה כרב נחמן דאמר אין עדות לגוי הא לגוי גוי מהימן. והרב ר' אלחנן זצ"ל היה אומר כי יש לדחות דפסול דהכא שייך לענין הכרת בכורה שהיה נאמן לפוסלו לענין שלא יטול חלק בכורה. והילכך כיון דשייך עדות האב לענין בכורה איכא למימר נמי דנאמן לפסול בניו בעדות תינוק בין הבנים. וממילא נאמן גם לפוסלם מאחר שאנו מאמינים שנתגייר בינו לבין עצמו לענין בכורה. ורבינו שמשון בר אברהם זצ"ל אומר דלא דמי לתינוק בין הבנים דהתם הוא עושה האחד בכור. אבל הכא אינו עושה בכור לא זה ולא זה. הילכך לא היה לו להיות נאמן כאן. אי לאו דקאמר טעמא דנאמן בלא הכרת בכור. ופי' רבינו שמואל זצ"ל בההוא נאמן על תינוק בין הבנים נאמן כר' יהודה ואע"ג דמוחזק לן באחד שהוא בכור אפילו הכי אב נאמן. והכי הילכתא דהא פסקינן לקמן הילכתא כדשלח ר' אבא דאמ' לקמן לאפוקי מדרבי יוחנן. וש"מ אם הוחזק אחד מן הבנים בבכורה בחיי האב אע"פ שלא אמר אביו זה בני בכור נוטל פי שנים שלא נחלקו ר' יהודה וחכמים אלא במוחזק שאחד בכור ואמר אביו על המוחזק בפשוט שהוא בכור והתם אמר ר' יהודה נאמן אדם לבטל החזקה. אבל אם לא אמר האב על אחד שהוא בכור אפי' ר' יהודה מודה שהחזקה קיימת. דאי לא תימא הכי הוה ליה למימר הכי ר' יהודה אומר כל בכור שלא הכירו אביו ואמו זהו בכורי אינו נוטל פי שנים אלא מדלא תני הכי ש"מ כדאמרי' עכ"ל. ופרכי' אדרבנן דאוקמו ליכיר בצריך הכרה כדפי' לעיל ופרכי' למאי הילכתא אי למיתבא ליה פי שנים אמאי צריך יכיר סברא הוא דנאמן מיגו דאי בעי יהיב ליה מתנה ומוקמי' בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס. פי' רש"י זצ"ל מתנה ונכסים איצטריך יכיר שיטול בהם פי שנים דבהנהו ליכא מיגו אפי' לר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"מ נכסים שנופלים לו בשעה שיש לו כח ליתנם לאחרים אבל גוסס אינו יכול לדבר ואין בו כח ליתן. והילכך לא מצי אקנינהו מקמי דאתי לידיה דהא אפי' כשבאו לידו אינו יכול להקנותם וכ"ש מקודם לכן עכ"ל. ורבינו חננאל פי' בנכסי' שנפלו לו כשהוא גוסס שאז הוא אינו יכול להקנותם לפי שרוב גוססין למיתה וכמת הוא חשוב ולענין בכורה מוחזק הוא. ורבינו יצחק בר שמואל זצ"ל אומר דזה הפי' לא יתכן כי על כרחין טעמ' דרוב גוססין למיתה אין לו לבעל המתנה ונתינת הגט. דהא שחוט ומגוייד בצומת הגידין קרוב למיתה לרבנן כמו גוסס ואין לחיים אפי' מיעוט כמו מגוססין אלא כולן למיתה ואפי' הכי נותנין גט כדאיתא במי שאחזו . והרב ר' יואל בר יצחק הלוי מבון זצ"ל הקשה לפי' רבינו שמואל זצ"ל שפי' מפני שאינו יכול לדבר א"כ אמאי לא נקט חולה שנשתתק ואינו מכוין לומר ג' פעמים על לאו לאו ועל הן הן כשבודקין אותו למשאות ולמתנות. ומתוך כך היה נראה לי שמתנת גוסס לא הויא נתינה שהוא חשוב כמת כפר"ח זצ"ל והיה רוצה לפסוק שגוסס אינו נותן גט אפי' דעתו מיושבת. ומילולו נכון. ומשיב עליו הרב ר' אלחנן זצ"ל דסמוך למיתה מיבעי ליה למינקט שדעתו משתנה אחרי כן כי באותו (שרוצה) שסופו להשתפות יש מינו ולא צריך קרא דיכיר וסתם גוסס שאינו יכול לדבר ולרמז כן הוא כי מתוך אותו הטירוף הוא מת. אבל שנשתתק או בריא שנשתטה אין משמע שלא ישתפה אחר כך כי אין סתמא שלא להשתפות ולכך יכול להקנות שנפלו לו אז. ועוד תירץ רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל שאפילו לא היה סתם משתטה ומשתתק שאינו יכול ליבדק סופו להשתפו' עדיף ליה למינקט גוסס דשכיח מחמת מיתה ככל סתם בני אדם אבל שתוק ושטות שאין סופו יכול ליבדק שאינו מחמת מיתה אינו מצוי רק במועטין:
1