אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא צ״זOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 97
א׳הילכך נראה לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל שהגוסס שדעתו מיושבת עליו ומילולו נכון שנותן מתנה ונותן גט. וכן השיב רבינו יהודה בר קלונימוס בר מאיר זצ"ל והרב ר' מאיר אחיו זצ"ל שהגוסס ודעתו מיושבת עליו ומילולו נכון שנותן גט. וכן השיב הרב ר' אליעזר ממיץ זצ"ל מדאמ' שחט בו שנים ורמז ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו וינתנו ואין לך בברור למות יותר מזה. ואם ברמיזתו כותבין כ"ש באמירתו. ובתוספתא תניא ראוהו מגוייד או צלוב ואמר כתבו גט לאשתי כותבין ונותנין כל זמן שהנשמה תלויה ובנכסים שנפלו כשהוא גוסס אין לטעות כלל שהתלמוד דבר בהווה שגוסס אינו ראוי לתת שאינו מדבר ובגוסס דתקיף ליה עלמא טובא מיירי שאינו יכול לא לדבר ולא לרמז ואע"פ שיש גוסס ראוי לתת במדבר או רומז התלמוד שרצה לומר באינו בר דיבור ורמיזה אפקיה בלשון גוסס. עכ"ל:
1