אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קל״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 132
א׳וקיי"ל נמי כרבה דלכולי עלמא מלוה על פה כי האי דאין שייך בה נעילת דלת אינה גובה מן היורשין. הלכך הגוסס והיוצא ליהרג שהזיקו אינו גובה מן היורשין. וה"ה בדיא שהזיק ומת אינו גובה מן היורשין לפי האי סוגיא אם לא עמד בדין. מיהו גוסס ויוצא ליהרג שהזיקו חייבין לשלם בעוד שהם חיים. ואם תפס ניזק בעוד שהם חיים מה שתפס תפס. כדאמרי' בפ"ק רמי ליה רב יהודה לרב הונא בריה דרב יהושע תנן שוה כסף מלמד שאין ב"ד נזקקין אלא לנכסים שיש להם אחריות. ורמינהו ישיב לרבות שוה כסף ואפילו סובין. אלמא מטלטלין נמי מגבינן לניזקין. הכא במאי עסקינן ביתמי. כלומר האי דקתני שאין ב"ד נזקקים אלא לנכסים שיש להם אחריות ביתמי קאמר דאי שבק להון אבוהון מקרקעי ויש עליו חוב שהזיק את חבירו לא גבי ניזק אלא מקרקעי אבל מטלטלי לא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח. ופרכינן אי הכי אימא סיפא קדם ותפס מטלטלין ב"ד גובין לו מהן ואי ביתמי אמאי גובין לו מהן. כדאמר רבא והוא שתפס מחיים. הכא נמי והוא שתפס מחיים. ולנכסים שיש להם אחריות נזקקים דקאמר כגון שעמד בדין. הא למדת דבריא שהזיק ומת ולא עמד בדין אינו גובה מן היתומין לא ממקרקעי ולא ממטלטלי. ואם עמד בדין גובה ממקרקעי ולא ממטלטלי. ואם תפס מטלטלי מחיים מה שתפס תפס ואפי' לא עמד בדין. וכן הדין בגוסס ויוצא ליהרג שהזיקו. דעד כאן לא פליגי אלא ביורשיהם אבל אינהו גופייהו חייבים לשלם. הילכך מה שתפס בעוד שהם חיים תפם. וה"ה דר' יוסי ורבנן הוו מצו לאיפלוגי בבריא שהזיק ומת ולא עמד בדין בהאי טעמא גופא:
1