אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קל״זOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 137
א׳מכל הני שמעינן דגרמא בניזקין פטור. וקשיא מאי שנא מדינא דגרמי דקיי"ל דחייב. בההיא דהגוזל עצים המראה דינר לשולחני ונמצא רע תנא חדא אומן פטור והדיוט חייב ותניא אידך בין אומן ובין הדיוט חייב אמר רב פפא כי תניא אומן פטור כגון דנבו ואיסור דלא צריכי למילף כלל שהיו שולחנים אומנים. דאונס הוי טעותם. אבל מי שאינו אומן כוותם חייב ואע"ג דגרמא בעלמא היא שאומר לו טוב הוא. ואמרי' התם רשב"ל אחוי ליה דינר לר' אלעזר א"ל מעליא הוא. א"ל חזי דעלך קא סמיכנא. מכלל דאי לא נפיק מחליפנא ליה ניהלך והא את הוא דאמרת מאן דדאין דינא דגרמיה ר"מ. מאי לאו ר"מ ולא ס"ל כוותיה. לא ר"מ וס"ל כוותיה:
1
ב׳ודן את הדין חייב את הזכאי מחייבינא לר"מ אע"ג דלא נשא ונתן ביד. ומחיצת הכרם שנפרצה אומר לו גדור. נתייאש ממנה ולא גדרה חייב באחריותה. ואמרינן נמי בההיא פרקא לעיל גבי שורף שטרותיו של חבירו מאן דדאין דינא דגרמי מגביה ביה דמי שטרא מעליא. והמוכר שטר לחבירו וחזר ומחלו חייב לר' מאיר נראה בהכותב ופירש רבינו יצחק ז"ל דכל היכא דהוא עצמו עושה לממון חבירו חייב כגון ההיא דהשורף שטרותיו מזיק הוא עצמו לממון חבירו דשטרא ממונא הוא דאפסדיה דחוב הוא. ומראה דינר לשולחני כשאומר שהצורה טובה פוטר אותו שחייב לה. וההיא דמחיצת הכרם שנפרצה ולא גדרה על ידי יאוש אוסר הזרעים והוי כמו מעשה. וההיא דהמוחל שטר המחילה עושה בממון חבירו:
2
ג׳וא"ת ההיא דפ' הניזקין דפריך למאן דאמר התם דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק מהא דאמר העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם. ומשני כיון דבההיא ליכא אלא מחשבה בעלמא הויא ליה גרמא בנזקין ופטור. וא"ת גבי נתייאש אמאי חייב. תריץ דרבנן כר"מ אתיא. אי נמי לעולם כר"מ והיינו טעמא דנתייאש חייב משום דמערב ממונו בשל חבירו והוי כעושה מעשה בשל חבירו וחייב. אבל העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת כיון דאסוחי אסח דעתיה מנייהו פסלינהו במחשבה דליכא מעשה כלל. וההיא נמי דזרק כלי מראש הגג אין עושה מעשה בממון חבירו. מיהו תימא אמאי לא מיחייב המשלח מידי דהוה אמסור ושמא מסור חשוב יותר מעשה בממון. והשולח את הבערה הוא אינו עושה מעשה אלא החרש. ופורץ גדר לפני בהמת חבירו מאליה יוצאה. ונותן סם המות לפני בהמת חבירו אינו מאכילה. ומבעית את חבירו איהו הוא דאבעית אנפשיה. וההיא דהגוזל קאמר' דאמר רבה הזורק מטבע של חבירו לים הגדול פטור מ"ט דא"ל הא מנח קמך זיל שקליה ולא אמרן אלא בצלולין דקא חזי ליה אבל בעכורים דלא חזי ליה חייב. ולא אמרן אלא דאדייה אדוייה אבל אתא לידיה השבה בעי. ואמר רבה השף מטבע של חבירו פטור מ"ט דהא לא חסריה מידי. ולא אמרן אלא דמחייה בקרנסיה וטרסיה אבל שייפה בשופינא חסריה:
3
ד׳בהנהו יש להסתפק אי דבה לטעמיה דפטר גבי שורף שטרותיו של חבירו . ואנן דמחייבינן בשורף ה"נ דמיחייב בזורק מטבע ובשף. או דילמא אפילו לדידן דמחייב השורף בהנהו פטור משום טעמי' דרבה כדפרישית. ורבי' שלמה זצ"ל כי' התם דטעמא דרבה בכולהו משום גרמא בנזקין פטור. ומודי רבי' אבי העזרי זצ"ל כתב דהני דרבה דיני דגרמי הוא וליתא לדרבה אלא כרב אשי קיי"ל דמגבי בשורף שטרותיו של חבירו כי כשורי לצילמי:
4
ה׳עוד פי' רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דהא קיי"ל כר"מ בדינא דגרמי היינו היכא דבשעת מעשה הוא עושה היזק כגון שורף שטרותיו של חבירו שבשעה ששורפו מזיק לחבירו. וכן מוחל שטר שבשעה שהוא מוחל מזיק ללוקח שקנה את השטר. וכן מראה דינר לשולחני בשעה שאומר לו השולחני שהוא טוב מיד מזיקו שמיד פטור זה שנותן לו. ומסור נמי דאחויי אחויי ליה משעתא דאחווי ליה מיקלא קלי ליה דהא אקשינן ליה לתנא ונתייאש הימנה ולא גדרה חייב באחריותה. בשעת היאוש הוא אוסר (כל השדה אותו דבר עצמו מ"מ הוא אסור) אע"ג דבטל כיון דלא הוסיף מאתים מ"מ כלאים איכא. ואם היה ניכר אעפ"י שלא היה אוסר כל השדה אותו דבר עצמו מ"מ הוא אוסר. וכן דן את הדין מיד בא לו ההיזק. אבל מאי דפטרינן בגרמא בנזקין היינו היכא דאינו מזיק את חבירו עד לאחר מעשה כגון זרק כלי מראש הגג וכן שיסה בו את הכלב עד אחר שיסוי לא ישיך. וההיא דהשולח את הבערה בשעה שהוא נותן את האש לחרש מזיק. וכן הפורץ גדר לפני בהמת חבירו. וסם המות. והמבעית דלאחר שהבעיתו הוא מתפחד מאליו. ובליבה ובליבתה הרוח לא שייך למימר שלאחר מעשה בא ההיזק ובשביל כך פטור דכל אש שבעולם אינו יכול להזיק אלא לאחר המעשה ואפ"ה חייבה תורה. אלא היינו טעמא דפטור משום דלא מחייב הכתוב אלא במקום שהוא עצמו מבעיר ואין שום דבר מסייעו אבל כשהרוח מסייעו לא חייבו הכתוב דהא אינו אלא גורם לאש שהרוח מלבה אותו ומוליכו לגדיש ומש"ה פטור. והא דאקשינן בהניזקין אהא דאמר העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת דפטור מדיני אדם למאן דאמר היזק שאינו ניכר שמיה היזק. ומשני האי טעמא דפטור משום דליכא אלא מחשבה בעלמא דהיינו נדמא בניזקין דפטור ההיא כרבנן דר"מ אתיא דלית להו דינא דגרמי. אבל לר' מאיר חייב בדיני אדם. והכל מתיישב היטב לפי שני הלשונות. לבד מדן את הדין וטימא את הטהור שעירבו עם פירותיו כדאמרי' בפ' דיני ממונות לר"מ אמאי מיחייב שלא נטל ונתן ביד מאי שנא משאר גרמא בנזקין דפטור:
5