אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קס״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 169
א׳[שם]
ת"ר שור תם שהזיק עד שלא עמד בדין מכרו מכור הקדישו מוקדש שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי. משעמד בדין מכרו אינו מכור הקדישו אינו מוקדש שחטו ונתנו במתנה לא עשה ולא כלום. קדמו בעלי חובות והגבוהו בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב לא עשה ולא כלום לפי שאין משתלם אלא מגופו. מועד שהזיק בין שעמד בדין בין שלא עמד בדין מכרו מכור הקדישו מוקדש. שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי. קדמו בע"ח והגבוהו בין חב עד שלא הזיק ובין הזיק עד שלא חב מה שעשה עשוי לפי שאין משתלם אלא מן העליה ור' ישמעאל היא. אמר מר מכרו מכור לרידיא שאם חרש בו הלוקח אינו נותן דמי רדיא לניזק אבל מחזיר לו את השור. אבל משעמד בדין נשתעבד גופו לניזק ושלו הוא. ואם מכרו מזיק אינו מכור אפילו לרדיא. וכן הדין לר"ע אפילו קודם שעמד בדין כי כך שוה לר"ע קודם שעמד בדין כמו לר' ישמעאל לאחר שעמד בדין. הקדישו מוקדש משום דר' אבהו שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון ויהיב ליה מידי. אבל משעמד בדין הקדישו אינו מוקדש ואפי' מידי לא יהיב להקדש. וקשיא לי והלא כך שוה לר"ע קודם העמדה בדין כמו לר' ישמעאל לאחר העמדה בדין ואמרי' לעיל אפי' לר' עקיב' הקדישו מוקדש משום דר' אבהו. נתנו במתנה מה שעשה עשוי לרידיא דין מתנה כדין מכירה אלא שחטו לישתלם מבשריה. דקס"ד מה שעשה עשוי דקתני לאפקעינהו מניזק קאמר והתם ליכא למימר לרידיא ולהכי פריך לישתלם מבשריה דתניא חי אין לי אלא חי שחטו מנין ת"ל ומכרו את השור מכל מקום. אמר רב שיזבי לא נצרכה אלא לפחת שחיטה דמה שפיחתו דמיו בשחיטתו אין המזיק משלם לו. אמר רב הונא בריה דרב יהושע זאת אומרת המזיק שעבודו ש"ח כגון קרקע המשועבדת לחבירו [פטור]. פשיטא דמהכא שמעינן לה בלא מימריה דרב הונא. מהו דתימא התם הוא דא"ל לא חסרתיך ולא מידי הזיקה בעלמא הוא דשקלי מינך ומאי חסרתיך אם שחטתי את השור לא נטלתי ממנו אלא נשמת רוחו. אבל בעלמא היכא דחסריה לשעבודיה אימא חייב קמ"ל. הא נמי רבה אמרה דאמר השורף שטרותיו של חבירו פטור. מהו דתימא התם הוא דאמר ליה ניירא בעלמא קלאי מינך אבל היכא דחפר בה בורות שיחין ומעדות ליחייב קמ"ל. דהאי הכא כמאן דחפר בה בורות שיחין ומערות דמי שהרי השחיטה נראת וניכרת וקאמר מה שעשה עשוי. ותנן בפ' השולח עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחר ושחררו שורת הדין אין העבד חייב כלום אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר חוב על דמיו. רשב"ג אומר אינו כותב אלא משחרר. ואמרי' בגמרא מי שיחררו אמר רב רבו ראשון שורת הדין אין העבד חייב כלום לרבו שני. כדרבא דאמר רבא הקדש וחמץ ושיחרור מפקיעין מידי שעבוד אלא מפני תיקון העולם שאם ימצאנו רבו בשוק ויאמר לו עבדי אתה. כופין את רבו שני ועושהו בן חורין וכותב עבד שטר על דמיו. רשב"ג אומר אין העבד כותב אלא משחרר כותב. במאי קמיפלגי במזיק שעבודו של חבירו קמיפלגי. ת"ק סבר פטור ורשב"ג אמר חייב. וכ' רבינו יצחק אלפסי ז"ל וקיי"ל כדרשב"ג דדינא דגרמי הוא ולפי דבריו כ"ש בשמעתין דחייב דיותר מינכרא הזיקא מהתם:
ת"ר שור תם שהזיק עד שלא עמד בדין מכרו מכור הקדישו מוקדש שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי. משעמד בדין מכרו אינו מכור הקדישו אינו מוקדש שחטו ונתנו במתנה לא עשה ולא כלום. קדמו בעלי חובות והגבוהו בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב לא עשה ולא כלום לפי שאין משתלם אלא מגופו. מועד שהזיק בין שעמד בדין בין שלא עמד בדין מכרו מכור הקדישו מוקדש. שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי. קדמו בע"ח והגבוהו בין חב עד שלא הזיק ובין הזיק עד שלא חב מה שעשה עשוי לפי שאין משתלם אלא מן העליה ור' ישמעאל היא. אמר מר מכרו מכור לרידיא שאם חרש בו הלוקח אינו נותן דמי רדיא לניזק אבל מחזיר לו את השור. אבל משעמד בדין נשתעבד גופו לניזק ושלו הוא. ואם מכרו מזיק אינו מכור אפילו לרדיא. וכן הדין לר"ע אפילו קודם שעמד בדין כי כך שוה לר"ע קודם שעמד בדין כמו לר' ישמעאל לאחר שעמד בדין. הקדישו מוקדש משום דר' אבהו שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון ויהיב ליה מידי. אבל משעמד בדין הקדישו אינו מוקדש ואפי' מידי לא יהיב להקדש. וקשיא לי והלא כך שוה לר"ע קודם העמדה בדין כמו לר' ישמעאל לאחר העמדה בדין ואמרי' לעיל אפי' לר' עקיב' הקדישו מוקדש משום דר' אבהו. נתנו במתנה מה שעשה עשוי לרידיא דין מתנה כדין מכירה אלא שחטו לישתלם מבשריה. דקס"ד מה שעשה עשוי דקתני לאפקעינהו מניזק קאמר והתם ליכא למימר לרידיא ולהכי פריך לישתלם מבשריה דתניא חי אין לי אלא חי שחטו מנין ת"ל ומכרו את השור מכל מקום. אמר רב שיזבי לא נצרכה אלא לפחת שחיטה דמה שפיחתו דמיו בשחיטתו אין המזיק משלם לו. אמר רב הונא בריה דרב יהושע זאת אומרת המזיק שעבודו ש"ח כגון קרקע המשועבדת לחבירו [פטור]. פשיטא דמהכא שמעינן לה בלא מימריה דרב הונא. מהו דתימא התם הוא דא"ל לא חסרתיך ולא מידי הזיקה בעלמא הוא דשקלי מינך ומאי חסרתיך אם שחטתי את השור לא נטלתי ממנו אלא נשמת רוחו. אבל בעלמא היכא דחסריה לשעבודיה אימא חייב קמ"ל. הא נמי רבה אמרה דאמר השורף שטרותיו של חבירו פטור. מהו דתימא התם הוא דאמר ליה ניירא בעלמא קלאי מינך אבל היכא דחפר בה בורות שיחין ומעדות ליחייב קמ"ל. דהאי הכא כמאן דחפר בה בורות שיחין ומערות דמי שהרי השחיטה נראת וניכרת וקאמר מה שעשה עשוי. ותנן בפ' השולח עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחר ושחררו שורת הדין אין העבד חייב כלום אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר חוב על דמיו. רשב"ג אומר אינו כותב אלא משחרר. ואמרי' בגמרא מי שיחררו אמר רב רבו ראשון שורת הדין אין העבד חייב כלום לרבו שני. כדרבא דאמר רבא הקדש וחמץ ושיחרור מפקיעין מידי שעבוד אלא מפני תיקון העולם שאם ימצאנו רבו בשוק ויאמר לו עבדי אתה. כופין את רבו שני ועושהו בן חורין וכותב עבד שטר על דמיו. רשב"ג אומר אין העבד כותב אלא משחרר כותב. במאי קמיפלגי במזיק שעבודו של חבירו קמיפלגי. ת"ק סבר פטור ורשב"ג אמר חייב. וכ' רבינו יצחק אלפסי ז"ל וקיי"ל כדרשב"ג דדינא דגרמי הוא ולפי דבריו כ"ש בשמעתין דחייב דיותר מינכרא הזיקא מהתם:
1