אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא ק״עOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 170
א׳[שם]
קדמו בעלי חובות והגבוהו בין חב עד שלא הזיק ובין הזיק עד שלא חב לא עשה ולא כלום לפי שאין משתלם אלא מגופו. בשלמא הזיק עד שלא חב לא עשה נזיקין קדמו. אלא חב עד שלא הזיק בע"ח קדים ליה. ואפי' הזיק עד שלא נמי כיון דתפסיה בע"ח קדים ליה ש"מ בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה. לא לעולם אימא לך מה שגבה גבה ושאני התם דאמר ליה ניזק אילו גבך הוה לאו. מינך הוה מיגבא ליה דהאי תורא דאזקן מיניה משתלימנא:
קדמו בעלי חובות והגבוהו בין חב עד שלא הזיק ובין הזיק עד שלא חב לא עשה ולא כלום לפי שאין משתלם אלא מגופו. בשלמא הזיק עד שלא חב לא עשה נזיקין קדמו. אלא חב עד שלא הזיק בע"ח קדים ליה. ואפי' הזיק עד שלא נמי כיון דתפסיה בע"ח קדים ליה ש"מ בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה. לא לעולם אימא לך מה שגבה גבה ושאני התם דאמר ליה ניזק אילו גבך הוה לאו. מינך הוה מיגבא ליה דהאי תורא דאזקן מיניה משתלימנא:
1
ב׳הכא סלקא שמעתתין דבע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה. והכי נמי ריש פ' אין נערכין דאמר רב אדא בר אהבה היו בידו חמש סלעים ואמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי ונתן ארבע לשניה ואחת לראשונה יצא ידי שתיהן מ"ט בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה. הילכך כשנתן ארבע לשניה היינו כפי אשר תשיג ידו שלא היה יכול ליתן החמישית לערך שניה. לפי שהיה משועבד לראשונה וכשנתן אחת לראשונה נמי יצא משום דהיינו כפי אשר תשיג ידו שלא היה לו יותר שכבר נתן לשניה ומה שגבה גבה. וה"ה אחת לשניה ואחת לראשונה:
2