אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קע״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 171
א׳וכן המסקנא בפ' מי שהיה נשוי שתי נשים ומת. הראשונה קודמת לשניה. ואמרי' בגמ' מדקתני הדאשונה קודמת לשניה ולא קתני הראשונה יש לה והשניה אין לה מכלל דאי קדמה שניה ותפסה לא מפקינן מינה. ש"מ בע"ח מאוחר (מה) שקדם וגבה מה שגבה גבה. לעולם אימא לך מה שגבה לא גבה ומאי קודמת לגמרי קתני כדתנן בן קודם לבת. איכא דאמרי מדלא קתני אם קדמה עצמה ותפשה אין מוציאין אותה מידה. מכלל דאי קדמה שניה ותפשה מפקינן מינה. ש"מ בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה. לא לעולם אימא לך מה שגבה גבה ואיידי דבעי למתני שניה ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה תנא נמי הראשונה קודמת לשניה:
1
ב׳וקשה דתנן התם מי שהיה נשוי ארבע נשים ומת. הראשונ' קודמת לשניה ושניה לשלישית ושלישית לרביעי' ורביעית נפרעת שלא בשבועה. אמר בן ננס מפני שהיא אחרונה נשכרת אף היא לא תפרע אלא בשבועה. ואמרי' בגמ' במאי קמיפלגי אמר שמואל כגון שנמצאת אחת שדה שאינו שלו ובבע"ח מאוחר שקדם וגבה קמיפלגי ת"ק סבר מה שגבה לא גבה. ובן ננס סבר מה שגבה גבה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו דכ"ע מה שגבה לא גבה וכו'. והשתא לשמואל כל הני שהבאתי הווין כבן ננס ולא כרבנן. ולרב נחמן אמר רב[ה בר] אבהו הווין דלא ככ"ע. ותנן התם נמי מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך. השניה מוציאה מיד הלוקח והראשונ' מיד השניה. אלמא סתמא דמתני' דבעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה. ואתיא לרב נחמן ככ"ע. ולשמואל מתני' רבנן היא והוי מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם. הילכך בין לשמואל בין לרב נחמן הלכה דבע"ח מאוחר מה שגבה לא גבה. וקשיין אהדדי:
2
ג׳ונראה לפרש דלישנ" קא' דפרק מי שהיה נשוי דאסיק מה שגבה לא גבה לר"נ לכולי עלמא ולשמואל לרבנן. ואיכא דאמרי דאסיק מה שגבה גבה כבן ננס ואליבא דשמואל. ורב נחמן סבר כלישנא קמא דמה שגבה לא גבה ולית ליה איכא דאמרי.
3
ד׳ותו נראה שאין להקשות מההיא דע"כ ליכא למשמע מיניה כלום דמפרשינן בתרי גווני אלא שבעל התלמוד מדקדק בה לעמוד על עיקרה ולא אתבריר ליה. והך דהמניח בשמעתין ליכא למיפרך מינה רה"ק ש"מ בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה. ותפשוט מיניה דלא גבה ואתיא כסתמא דפ' מי שהיה נשוי. וקא מהדר ליה דניזק שאני ולא תפשוט מינה דלא אתבריר אי אין חילוק בין שאר בע"ח לנזיקין ומה שגבה לא גבה. או דילמא שאני כדדחי ליה תלמודא ומה שגבה גבה הילכך ליכא למיפרך מיניה. אלא ההיא דפ' אין עורכין ודאי קשה דאסיק מה שגבה גבה. וסתמא דמתני' מי שהיה נשוי דמה שגבה לא גבה. ואפילו תאמר דרב אדא בר אהבה כשמואל ס"ל דבבע"ח מאוחר פליגי ואיהו סבר כבן ננס דמה שגבה גבה. אכתי איך שביק רבנן וסתמא דלקמן ועביד כבן ננס:
4
ה׳הילכך צריך אתה לומר כמו שפסק רבינו חננאל זצ"ל בפ' מי שהיה נשוי בתחילתו. דההיא דערכין במטלטלין ולפיכך מה שגבה גבה. אבל במקרקעי כגון ההיא דפרק מי שהיה נשוי דאיירי בכתובה ובמקרקעי מה שגבה לא גבה. כך כתב בתחילתו. ולקמן בההוא דפ' דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו דכ"ע מה שגבה גבה כתב וקיי"ל כוותיה והא דגרסי' בפ' אין מעריכין בענין ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה לא משנינן עלה. חדא דלא איתמר הילכתא דדייני כי האי. ותו איכא למימר הנ"מ בהקדש שהמאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה דאין הקדש מוציא מיד הקדש אבל הדיוט מוציא מיד הדיוט וכן הלכה. וקצת סתרי אהדדי הני תרי לישני דלעיל דאוקמינ' לההיא דערכין במטלטלי. והכא מפרש טעמא דאין הקדש מוציא מיד הקדש משמע אפילו (במטלטלי) במקרקעי. מיהו לא תיקשי דאין הכי נמי שכך סובר הגאון דאין הקדש מוציא מיד הקדש ואפי' גבה ממקרקעי. וההיא דריש פרקין דאוקמא במטלטלי משום ההוא לישנא דאיכא דאמרי דאסיק מה שגבה גבה ואוקמינן במטלטלי. וסובר רבינו חננאל זצ"ל דמלוה בשטר כגון כתובה דאיכא שטר כתו' ושעבוד קרקעות אי קדם בע"ח מאוחר וגבה קרקעות מה שגבה לא גבה. ואי קדם וגבה מטלטלין מה שגבה גבה. והקדשו אפילו (גבה) קדם וגבה מקרקעי מה שגבה גבה דאין הקדש מוציא מיד הקדש. וכן כתב רבינו יצחק אלפסי זצ"ל בפ' מי שהיה נשוי . ורב נחמן אמר רבה בר אבהו דכולי עלמא מה שגבה לא גבה. וקיי"ל מה שגבה לא גבה. וההיא דפ' אין נערכין דאמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי דבע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה:
5