אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קע״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 173
א׳[דף ל"ד ע"א]
ת"ר שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים וחבל בו בחמשים זוז ושבח ניזק ועמד על ארבע מאות זוז. הואיל ואיכא למימר אילמלא לא הזיקו היה עומד על שמנה מאות זוז נותן לו כ"ה כשעת הנזק. ולא מצי אמר ליה מאי אפסדתיה הא שבח דאמר ליה אי לא דאזיקתיה הוה שבח וקאי על תמני מאה. כחש הניזק מחמת המכה ונראה עכשיו הזיקו יותר מתחילה כגון שבשעת ההיזק חבל בו בחמשים ועד שלא עמד בדין כחש ועמד על מאה נותן לו כפי היזק שבשעת העמדה בדין. שבח מזיק ועמד על שלש מאות נותן לו כ"ה כשעת הנזק ואין יכול ניזק לומד לו תן לי חלק שמיני שזכיתי בו משעת ההיזק וברשותי הושבח. כחש המזיק נותן לו כשעת העמדה בדין ונותן לו חלק שמיני שבו. שברשותו הוכחש ואוקמינא כולה כר"ע דאמר הוחלט השור לניזק ורישא דקתני שבח מזיק נותן לו כשעת ההיזק ולא מצי למימר ניזק ברשותי אשבח כגון שפיטם המזיק לשורו וחיסר ממונו לאשבוחי ולהכי לא שקיל ניזק בשבחא. ורישא דקתני שבח ועמד על ארבע מאות זוז נותן לו כשעת ההיזק. אוקמא ר"פ בין דפטמה פטומי בין שבח ממילא. ואפי' הכי לא משלם אלא חצי חמשים שהזיק. והאי דקתני כחש ניזק נותן לו כשעת העמדה בדין אוקמא רב אשי דכחש מחמת מכה. דאמר ליה ניזק קרנא דתורך קבירא ביה וכל מה שכחש לא כחש אלא בשביל שורך שנגחו. ופי' רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל הא אוקימי' ההוא דשבח מזיק נותן לו כשעת הנזק שפיטמו כגון שאין השבח יתר על היציאה שאם היה יתר נהי דחשבינן בפ' חזקת הבתים שותף כיורד ברשות דמי מ"מ מה שאדם רוצה ליתן לפטמם לפטם יתן הניזק למזיק והמותר שבח לניזק כפי חלקו המניע. אי נמי מיידי שהשבח יתר על היציאה והאי דקאמר נותן לו כשעת הנזק לאו דוקא אלא בא להשמיענו שיטול יותר מיציאתו דכיורד ברשות דמי. וליכא למיפרך ללישנ' דפרישי' אין בשאין השבח יתר על היציאה צריכא למימר דלא ניזק בשבחא דמהו דתימא דהוה ליה כמניח מעותיו על קרן הצבי ומחל קמ"ל דלא:
ת"ר שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים וחבל בו בחמשים זוז ושבח ניזק ועמד על ארבע מאות זוז. הואיל ואיכא למימר אילמלא לא הזיקו היה עומד על שמנה מאות זוז נותן לו כ"ה כשעת הנזק. ולא מצי אמר ליה מאי אפסדתיה הא שבח דאמר ליה אי לא דאזיקתיה הוה שבח וקאי על תמני מאה. כחש הניזק מחמת המכה ונראה עכשיו הזיקו יותר מתחילה כגון שבשעת ההיזק חבל בו בחמשים ועד שלא עמד בדין כחש ועמד על מאה נותן לו כפי היזק שבשעת העמדה בדין. שבח מזיק ועמד על שלש מאות נותן לו כ"ה כשעת הנזק ואין יכול ניזק לומד לו תן לי חלק שמיני שזכיתי בו משעת ההיזק וברשותי הושבח. כחש המזיק נותן לו כשעת העמדה בדין ונותן לו חלק שמיני שבו. שברשותו הוכחש ואוקמינא כולה כר"ע דאמר הוחלט השור לניזק ורישא דקתני שבח מזיק נותן לו כשעת ההיזק ולא מצי למימר ניזק ברשותי אשבח כגון שפיטם המזיק לשורו וחיסר ממונו לאשבוחי ולהכי לא שקיל ניזק בשבחא. ורישא דקתני שבח ועמד על ארבע מאות זוז נותן לו כשעת ההיזק. אוקמא ר"פ בין דפטמה פטומי בין שבח ממילא. ואפי' הכי לא משלם אלא חצי חמשים שהזיק. והאי דקתני כחש ניזק נותן לו כשעת העמדה בדין אוקמא רב אשי דכחש מחמת מכה. דאמר ליה ניזק קרנא דתורך קבירא ביה וכל מה שכחש לא כחש אלא בשביל שורך שנגחו. ופי' רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל הא אוקימי' ההוא דשבח מזיק נותן לו כשעת הנזק שפיטמו כגון שאין השבח יתר על היציאה שאם היה יתר נהי דחשבינן בפ' חזקת הבתים שותף כיורד ברשות דמי מ"מ מה שאדם רוצה ליתן לפטמם לפטם יתן הניזק למזיק והמותר שבח לניזק כפי חלקו המניע. אי נמי מיידי שהשבח יתר על היציאה והאי דקאמר נותן לו כשעת הנזק לאו דוקא אלא בא להשמיענו שיטול יותר מיציאתו דכיורד ברשות דמי. וליכא למיפרך ללישנ' דפרישי' אין בשאין השבח יתר על היציאה צריכא למימר דלא ניזק בשבחא דמהו דתימא דהוה ליה כמניח מעותיו על קרן הצבי ומחל קמ"ל דלא:
1