אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קע״דOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 174
א׳[שם]
ת"ר שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והנבלה יפה חמשים זוז דהוה ליה ההיזק מאה וחמשים ופלגא דהיזיקא ע"ה זה נוטל חצי החי דהיינו מאה וחצי המת דהיינו כ"ה וזה נוטל חצי החי דהיינו מאה וחצי המת כ"ה. נמצא כל א' נחסר ע"ה. וזהו שור האמור בתורה דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר אין זה שור האמור בתורה אלא איזהו שור האמור בתורה זה שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום ועל זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו אלא מה אני מקיים וגם את המת יחצון פחת שפיחתו מיתה מחצין בחי. כלומד נבילה לא שייכי נבי מזיק כלל אלא שמין את הנבילה כמה פחותין דמיה עכשיו משעה שהיה חי ונותן לו מזיק חצי הפחת. מכדי בין לר"מ בין לר"י האי מאה ועשרים וחמשה שקיל והאי מאה ועשרים וחמשה שקיל היכא שהנבילה שוה חמשים. מאי בינייהו. אמר אביי איכא בינייהו שבח נבילה דר"מ סבר דניזק הוי ולית ביה למזיק שום שותפות. ור"י סבר פלגי והיינו דקשה ליה לר' יהודה השתא דאמרי' תם רחמי' עליה דמזיק דשקיל בשבחא יכול שור שוה חמש סלעים שנגח שור שוה חמש סלעים והנבילה יפה שלשים זוז דשקיל בשבחא נמי ת"ל שלם ישלם הבעלים משלמין ואין בעלים נוטלין. ואינו נוטל שבחא היכא שהוא נשכר אפילו במקום דליכא פסידא לניזק כגון הכא וכ"ש היכא דאיכא פסידא לניזק דלא שקיל שבחא להיות נשכר. אבל היכא שאין המזיק נשכר שקיל שבחא אע"ג דאית ליה פסידא לניזק:
ת"ר שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והנבלה יפה חמשים זוז דהוה ליה ההיזק מאה וחמשים ופלגא דהיזיקא ע"ה זה נוטל חצי החי דהיינו מאה וחצי המת דהיינו כ"ה וזה נוטל חצי החי דהיינו מאה וחצי המת כ"ה. נמצא כל א' נחסר ע"ה. וזהו שור האמור בתורה דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר אין זה שור האמור בתורה אלא איזהו שור האמור בתורה זה שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום ועל זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו אלא מה אני מקיים וגם את המת יחצון פחת שפיחתו מיתה מחצין בחי. כלומד נבילה לא שייכי נבי מזיק כלל אלא שמין את הנבילה כמה פחותין דמיה עכשיו משעה שהיה חי ונותן לו מזיק חצי הפחת. מכדי בין לר"מ בין לר"י האי מאה ועשרים וחמשה שקיל והאי מאה ועשרים וחמשה שקיל היכא שהנבילה שוה חמשים. מאי בינייהו. אמר אביי איכא בינייהו שבח נבילה דר"מ סבר דניזק הוי ולית ביה למזיק שום שותפות. ור"י סבר פלגי והיינו דקשה ליה לר' יהודה השתא דאמרי' תם רחמי' עליה דמזיק דשקיל בשבחא יכול שור שוה חמש סלעים שנגח שור שוה חמש סלעים והנבילה יפה שלשים זוז דשקיל בשבחא נמי ת"ל שלם ישלם הבעלים משלמין ואין בעלים נוטלין. ואינו נוטל שבחא היכא שהוא נשכר אפילו במקום דליכא פסידא לניזק כגון הכא וכ"ש היכא דאיכא פסידא לניזק דלא שקיל שבחא להיות נשכר. אבל היכא שאין המזיק נשכר שקיל שבחא אע"ג דאית ליה פסידא לניזק:
1
ב׳[שם ע"ב]
א"ל רב תחליפא לרבא א"כ מצינו לר"י תם משלם יותר מחצי נזק. והיכי דמי כגון שור שוה חמשים שנגח שור שוה ארבעים והנבילה יפה עשרים דהוה ניזקא עשרים ופלגא ניזקא עשרה וכשלוקח זה חצי החי וחצי המת נמצא שפרע המזיק חמשה עשר דהיינו חמשה יותר מפלגא ניזקא וחמשה פחות ממה שהזיק. דבשלמא לר"מ לא משלם אלא חצי מה שפיחתו מיתה. אלא לר' יהודה תיקשי. א"ל אית ליה לר"י פחת שפיחתו מיתה מחצין בחי:
א"ל רב תחליפא לרבא א"כ מצינו לר"י תם משלם יותר מחצי נזק. והיכי דמי כגון שור שוה חמשים שנגח שור שוה ארבעים והנבילה יפה עשרים דהוה ניזקא עשרים ופלגא ניזקא עשרה וכשלוקח זה חצי החי וחצי המת נמצא שפרע המזיק חמשה עשר דהיינו חמשה יותר מפלגא ניזקא וחמשה פחות ממה שהזיק. דבשלמא לר"מ לא משלם אלא חצי מה שפיחתו מיתה. אלא לר' יהודה תיקשי. א"ל אית ליה לר"י פחת שפיחתו מיתה מחצין בחי:
2