אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קע״הOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 175
א׳[שם]
מתני' יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו. ויש פטור על מעשה שורו וחייב על מעשה עצמו. כיצד שורו שבייש פטור איש בעמיתו ולא שור בעמיתו. והוא שבייש חייב. שורו שסימא את עין עבדו והפיל את שינו פטור. והוא שסימא את עין עבדו והפיל את שינו חייב. שורו שחבל באביו ובאמו חייב. הוא שחבל באביו ובאמו פטור. שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב חצי נזק דמשונה הוא. והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שנידון בנפשו. אוקמינן סתמא דמתני' דתלמוד' בגמ' אליבא דר' יוחנן דשורו שהדליק את הגדיש דומיא דידיה מה הוא דקבעי ליה אף שורו דקבעי ליה. שורו דקבעי ליה היכי משכחת לה. אמר רב אויא הכא במאי עסקינן בשור פקח שעלתה לו נשיכה בגבו דקא בעי למיקלייה ואיגנדר בקוטמיה. ומי איכא כהאי גוונא אין כההוא תורא דהוה בי רב פפא הוה כייבן ליה חינכיה עייל ופתקיה לנזייתי' ושתי שיכרא ואיתסי אמרוה רבנן קמיה דרב פפא ופי' רש"י ז"ל דהאי דאוקמי' שורו דקא בעי ליה לאו דוקא אלא אפי' דלא קבעי ליה נמי חייב לשלם. אלא ע"כ תרוייהו בחדא מילתא מוקמי' להאי לחיובא ולהאי לפטורא. דהכי משמע מתני' מקום שזה חייב זה פטור. ושור נמי שבייש פטור אע"ג שנתכוון להזיק אע"ג דאיהו כי האי גוונא חייב דאמר מר כיון שנתכוון להזיק אע"ג דלא נתכוון לבייש:
מתני' יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו. ויש פטור על מעשה שורו וחייב על מעשה עצמו. כיצד שורו שבייש פטור איש בעמיתו ולא שור בעמיתו. והוא שבייש חייב. שורו שסימא את עין עבדו והפיל את שינו פטור. והוא שסימא את עין עבדו והפיל את שינו חייב. שורו שחבל באביו ובאמו חייב. הוא שחבל באביו ובאמו פטור. שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב חצי נזק דמשונה הוא. והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שנידון בנפשו. אוקמינן סתמא דמתני' דתלמוד' בגמ' אליבא דר' יוחנן דשורו שהדליק את הגדיש דומיא דידיה מה הוא דקבעי ליה אף שורו דקבעי ליה. שורו דקבעי ליה היכי משכחת לה. אמר רב אויא הכא במאי עסקינן בשור פקח שעלתה לו נשיכה בגבו דקא בעי למיקלייה ואיגנדר בקוטמיה. ומי איכא כהאי גוונא אין כההוא תורא דהוה בי רב פפא הוה כייבן ליה חינכיה עייל ופתקיה לנזייתי' ושתי שיכרא ואיתסי אמרוה רבנן קמיה דרב פפא ופי' רש"י ז"ל דהאי דאוקמי' שורו דקא בעי ליה לאו דוקא אלא אפי' דלא קבעי ליה נמי חייב לשלם. אלא ע"כ תרוייהו בחדא מילתא מוקמי' להאי לחיובא ולהאי לפטורא. דהכי משמע מתני' מקום שזה חייב זה פטור. ושור נמי שבייש פטור אע"ג שנתכוון להזיק אע"ג דאיהו כי האי גוונא חייב דאמר מר כיון שנתכוון להזיק אע"ג דלא נתכוון לבייש:
1