אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא ר״יOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 210

א׳הילכך אדם המזיק באונס שהוא אבידה חייב. באונס שהוא כעין גניבה פטור:
1
ב׳[שם ע"ב]
אמר ר"א מסר שורו לש"ח ויצא והזיק חייב הוזק פטור. אמרי ה"ד אי דקביל עליה שמירת נזקיו אפילו הוזק נמי ליחייב ואי לא קביל עליה שמירת נזקיו אפי' הזיק נמי ליפטר. אמר רבא לעולם דקביל עליה שמירת נזקיו. והכא במאי עסקינן כגון שהכיר בו שהוא נגחן סתמא דמלתא למה שהוא מוחזק מקבל עליה דלא אזל איהו ומזיק לאחריני. אבל דלא אתו אחריני ומזקי ליה לדידיה לא אסיק אדעתיה שהרי אין השור מתיצב נגדו מפחד. ר"ת זצ"ל לא גריס ש"ח אלא שומר סתמא מה לי ש"ח מה לי ש"ש. וקשה לי דהכא מדייק אי קביל עליה אי לא קביל עליה. ולעיל אסקינן דארבעה נכנסו תחת הבעלים משמע דסתמא נכנסו תחת הבעלים בין שהזיקו בין שהוזקו:
2