אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא רכ״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 229
א׳[שם]
ואמר רבא הכניס שורו לחצר בעה"ב שלא ברשות והזיק את בעה"ב או בעה"ב הוזק בו שנתקל בו חייב. רבץ פטור. משום דרבץ פטור. אמר רבא מאי רבץ שהרביץ גללים וניטנפו כלים של בעה"ב לאחר מיכן דהוה לי' גללים בור ולא מצינן בור שחייב בו את הכלים. הניחא למ"ד כל תקלה בור הוא אלא למ"ד אי דמפקר לה אין ואי לא לא מא"ל. אמרי סתם גללים אפקורי מפקר להו. פירש"י זצ"ל ודוקא כליו אבל הוא עצמו חייב בעל השור. ולא פטרינן ליה משום איש בור ולא שור בור דכל מידי דהוה דידיה בשעת נפילה כגון גללים וכגון נפלה גמלו ולא העמידה דמחייבינא ליה משום בור. ואע"ג דאיהו לא כרייה אלא הגמל כרהו כיון דבשעת נפילה דידיה הוא ועליה לסלוקי כמאן דכרייה איהו דמי ואע"ג דמפקר ליה בתר שעתא. ול"ד לשורו שחפר בור ברשות הרבים דחפירה לאו דידיה הוא. ולדליל הנקשר ברגל התרנגול מאליו הדליל לאו דיליה הוא עכ"ל. משמע מתוך פירושו דלמאי דמסקינן נמי סתם גללים אפקורי מפקר לי' לא פטרינא אלא כליו דוקא. ורבינו יצחק בר שמואל זצ"ל כתב דלפי המסקנא אפי' הוא עצמו פטור מידי דהוה אמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס דנפל גמלו מוקמינן לה דאתקיל ואתקילה ביה גמליה או דרך שרעת' דנהרא דהוי פושע אבל הכא דלא פשע אע"ג שאם לא היה מפקיר היה מחויב לסלק מ"מ השתא דהפקירה פטור. וכפירוש רש"י זצ"ל נראה לרבינו שמשון בן אברהם זצ"ל שאין דומה כלל כיון שבא לסתור דברי ר"פ ואע"ג שיש לומר דכליו דקאמר ר"פ אורחא דמילתא נקט. מ"מ אינו דומה שהתלמוד חוזר בו מסוגייתו ויש לחשוב אדם דפושע אצל גללים כשמכניס שורו שלא ברשות שדרכו להרביץ גללים. והלכה כרבה :
ואמר רבא הכניס שורו לחצר בעה"ב שלא ברשות והזיק את בעה"ב או בעה"ב הוזק בו שנתקל בו חייב. רבץ פטור. משום דרבץ פטור. אמר רבא מאי רבץ שהרביץ גללים וניטנפו כלים של בעה"ב לאחר מיכן דהוה לי' גללים בור ולא מצינן בור שחייב בו את הכלים. הניחא למ"ד כל תקלה בור הוא אלא למ"ד אי דמפקר לה אין ואי לא לא מא"ל. אמרי סתם גללים אפקורי מפקר להו. פירש"י זצ"ל ודוקא כליו אבל הוא עצמו חייב בעל השור. ולא פטרינן ליה משום איש בור ולא שור בור דכל מידי דהוה דידיה בשעת נפילה כגון גללים וכגון נפלה גמלו ולא העמידה דמחייבינא ליה משום בור. ואע"ג דאיהו לא כרייה אלא הגמל כרהו כיון דבשעת נפילה דידיה הוא ועליה לסלוקי כמאן דכרייה איהו דמי ואע"ג דמפקר ליה בתר שעתא. ול"ד לשורו שחפר בור ברשות הרבים דחפירה לאו דידיה הוא. ולדליל הנקשר ברגל התרנגול מאליו הדליל לאו דיליה הוא עכ"ל. משמע מתוך פירושו דלמאי דמסקינן נמי סתם גללים אפקורי מפקר לי' לא פטרינא אלא כליו דוקא. ורבינו יצחק בר שמואל זצ"ל כתב דלפי המסקנא אפי' הוא עצמו פטור מידי דהוה אמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס דנפל גמלו מוקמינן לה דאתקיל ואתקילה ביה גמליה או דרך שרעת' דנהרא דהוי פושע אבל הכא דלא פשע אע"ג שאם לא היה מפקיר היה מחויב לסלק מ"מ השתא דהפקירה פטור. וכפירוש רש"י זצ"ל נראה לרבינו שמשון בן אברהם זצ"ל שאין דומה כלל כיון שבא לסתור דברי ר"פ ואע"ג שיש לומר דכליו דקאמר ר"פ אורחא דמילתא נקט. מ"מ אינו דומה שהתלמוד חוזר בו מסוגייתו ויש לחשוב אדם דפושע אצל גללים כשמכניס שורו שלא ברשות שדרכו להרביץ גללים. והלכה כרבה :
1