אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא ר״לOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 230
א׳[שם]
ואמר רבא נכנס לחצר חבירו שלא ברשות והזיק את בעה"ב (שלא ברשות) בין במתכוין בין בשאינו מתכוין או בעה"ב הוזק בו שזה היה עומד במקומו ובא בעל הבית ונתקל בו חייב. הזיקו בעה"ב לדידיה פטור. אמר ר"פ לא אמרן אלא דלא הוה ידע ביה אבל ידע ביה אפילו הזיקו בעה"ב לדידיה חייב מ"ט משום דא"ל נהי דאית לך רשותא לאפוקי לאזוקי לית לך רשותא ואזדו לטעמייהו ואיתימא רב פפא שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות והזיקו זה את זה חייבין הוזקו זה מזה פטורין. טעמא דשניהם ברשות ושניהם שלא ברשות. אבל אחד ברשות וא' שלא ברשות. ברשות פטור ושלא ברשות חייב. פירש"י זצ"ל שניהם ברשות כגון שניהם ברה"ר או חצר השותפין או שנתן לו בעה"ב רשות ליכנס או שניהם שלא ברשות כגון שניהם רצין ברה"ר . והא דתנן בהמניח את הכד שנים שהיו מהלכין ברה"ר והזיקו זה את זה פטורין ההוא הזיקו הוזקו הוא ולא רק בלישנא. דברשות פטור בין הזיקו בידים בין היזקא דממילא עכ"ל. ורבינו יצחק בר שמואל זצ"ל פי' שניהם ברשות שנכנסו לחצר בעה"ב שלא ברשות ושלא ברשות שנכנסו לחצר בעה"ב שניהם שלא ברשות דאית ליה לאסוקי אדעתיה כמו שנתן לי רשות כמו כן שמא נתן רשות לאחר. או כמו שאני נכנסתי שלא ברשות שמא כמו כן נכנס אחר שלא ברשות לכך חייבין כשהזיקו זה את זה אילו הזיקו שלא מדעת. אבל אחד ברשות ואחד שלא ברשות האי אית ליה לאסוקי אדעתיה בהאי והאי אית ליה לאסוקי אדעתיה בהאי. דאי כדפירש"י דברשות היינו ברשות הרבים א"כ היינו מתניתין דפ' המניח. ופי' ר"ח דהני שמעתתא כולהו הילכתא נינהו:
ואמר רבא נכנס לחצר חבירו שלא ברשות והזיק את בעה"ב (שלא ברשות) בין במתכוין בין בשאינו מתכוין או בעה"ב הוזק בו שזה היה עומד במקומו ובא בעל הבית ונתקל בו חייב. הזיקו בעה"ב לדידיה פטור. אמר ר"פ לא אמרן אלא דלא הוה ידע ביה אבל ידע ביה אפילו הזיקו בעה"ב לדידיה חייב מ"ט משום דא"ל נהי דאית לך רשותא לאפוקי לאזוקי לית לך רשותא ואזדו לטעמייהו ואיתימא רב פפא שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות והזיקו זה את זה חייבין הוזקו זה מזה פטורין. טעמא דשניהם ברשות ושניהם שלא ברשות. אבל אחד ברשות וא' שלא ברשות. ברשות פטור ושלא ברשות חייב. פירש"י זצ"ל שניהם ברשות כגון שניהם ברה"ר או חצר השותפין או שנתן לו בעה"ב רשות ליכנס או שניהם שלא ברשות כגון שניהם רצין ברה"ר . והא דתנן בהמניח את הכד שנים שהיו מהלכין ברה"ר והזיקו זה את זה פטורין ההוא הזיקו הוזקו הוא ולא רק בלישנא. דברשות פטור בין הזיקו בידים בין היזקא דממילא עכ"ל. ורבינו יצחק בר שמואל זצ"ל פי' שניהם ברשות שנכנסו לחצר בעה"ב שלא ברשות ושלא ברשות שנכנסו לחצר בעה"ב שניהם שלא ברשות דאית ליה לאסוקי אדעתיה כמו שנתן לי רשות כמו כן שמא נתן רשות לאחר. או כמו שאני נכנסתי שלא ברשות שמא כמו כן נכנס אחר שלא ברשות לכך חייבין כשהזיקו זה את זה אילו הזיקו שלא מדעת. אבל אחד ברשות ואחד שלא ברשות האי אית ליה לאסוקי אדעתיה בהאי והאי אית ליה לאסוקי אדעתיה בהאי. דאי כדפירש"י דברשות היינו ברשות הרבים א"כ היינו מתניתין דפ' המניח. ופי' ר"ח דהני שמעתתא כולהו הילכתא נינהו:
1