אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא ת׳Ohr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 400
א׳פסק רב יצחק גאון זצ"ל שאם עמדו אותם מעות שנפסלו ביוקר נותן לו המעות שלקח שיכול המלוה לומר ללוה אם היו מעותי אצלי לא הלויתים לך היתי מוציאם באותו היוקר. הילכך פורע לו באותן המעות שלקח הימנו. וקשה לרבינו יואל הלוי זצ"ל דאמרי' בפ' איזהו נשך ריבית בלא נשך היכי דמי דאוזיף מאה במאה מעיקרא קיימי מאה בדנקי ולסוף קיימי מאה בחומשא וכו' ועד ואי בתר בסוף אזלת הרי נשך והרי ריבית וכי היכי דאמרי' התם דאי שבח לענין מעות שהוקרו המעות אע"ג דלא שבח לענין נסכא דלא מישקל מיניה המעות שלוה הימנו המעות. ה"ה כשהוסיפו על המטבע דלא מצי למישקל מיניה המטבע שהוסיפו. ואי בתר נסכא אזלת הרי נשך והרי ריבית. שמא מה שאומר הגאון והוקירו אינו ממש אלא לפי מעות החדשים שהם קלים יותר מן הישנים בעבור כך נותנים פירות יותר בישנים אבל אם היו מעות החדשים שוים במשקל הישנים והוקירו הישנים שנותנים פירות יותר בישנים ממה שהיו נותנים בשעת הלואה מן הפירות זהו אסור מדרבנן כדמשמע התם לענין פירות. ושמעתי מחמי אבן ושיערו בזוזי דאגרדמים כו' כלומר עשיר היה והיו לו מעות ישנים וביררן ישנים מתוך הישנים שמונה ששוקלים בעשרה מן הישנים והואיל שנמצאים בישנים נמי ששוקלים שמונה בעשרה אפי' אם הוסיפו בחדשים החומש אין ריבית כאן דשמא הוא הלוה לו מן הישנים הכבדים. מוקשה לרבינו יואל הלוי זצ"ל. ע"כ לשון רבינו יואל שהעתקתי:
1