אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא תי״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 412
א׳ואומר רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דה"פ לד"ר יהודה לדברי הירושלמי אם השבח שהשביח בצמר יותר מט"ו מנין שיש לבעל הבית ליטול עשרה מנין של שכר הצבע דהיינו קרי יציאה שהוציא הצבע וטרח והיה לו בשכרו עשרה מנין נותן לו את היציאה עשרים ואינו נותן לו לצבע כלום במה שיש יתר על היציאה חמשה מנין ולא יתן לו כי אם עשרים מנין שהתנה עמו בלבד. ואם היציאה יתירה על השבח של שכר הצבע דהיינו עשרה מנין יתר על מה שהושבח הצמר יותר מט"ו מנין שיטול בעל הבית כגון שלא הושבח יתר על ט"ו מנין או שנים או שלשה או ארבעה או חמשה ולא עשרה בשכר הצבע נותן לו את השבח שהשביח יתר על ט"ו מנין שיטול בעה"ב ואינו נותן לו כלפי מנין שהתנה עמו שיאמר לו אפסדת דידך ואנא לא אפסידנא דידי:
1
ב׳ירוש' אמר ר' את שמע בר נש דיהיב לחבריה חד דינר דיזבן ליה חיטי מן טבריא ואזל וזבן ליה מן ציפוריא א"ל אילו זבנתינן מן טבריא הוו עשרין וארבעה מודיי כדון דזבינתון מן ציפוריא לית אינון אלא עשדים מודיי את אובדת דידך ואנא לא אובדי דידי:
2
ג׳[שם]
ת"ר הנותן מעות לשלוחו ליקח בהן חיטים ולקח בהן שעורין. שעורין ולקח בהן חיטין. תני חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו. ותניא אידך אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע:
ת"ר הנותן מעות לשלוחו ליקח בהן חיטים ולקח בהן שעורין. שעורין ולקח בהן חיטין. תני חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו. ותניא אידך אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע:
3
ד׳[שם ע"ב]
אמר ר' יוחנן לא קשיא הא ר"מ דאמר שינוי קונה כלומר קמייתא ר' מאיר. הא ר' יהודה דאמר שינוי לא קני. מיהו אם פחתו פחתו לו דלאו לעוותיה שדרתיה . מתקיף לה ר"א ממאי דילמא עד כאן לא קאמר ר"מ התם דקרעיה ליה לגופיה וללבוש ולהשתמש אבל לסחורה לא דבכל מידי דאיכא רווחא ניחא ליה וכי הותירו לאו שינויא הויא. אלא אמר ר"א הא והא ר"מ ולא קשיא כאן לאכילה וכאן לסחורה. כתב רבינו יצחק אלפסי זצ"ל כיון דקיי"ל כר"י חזינא אם לסחורה נותן לו בתור' שותפות אם פחתו פחתו לשליח מפני שהוא משנה. ואם הותירו הותירו לאמצע דאדעתא דרווחא יהבינהו ניהליה דאפי' לר"מ כיון דלסחורה יהבינהו ניהליה לא קני להו בשינוי. ואם לא נתן לו בתור' שותפות אלא לקנות בהן חיטין לסחורה ולא יטול ממנה כלום. ואם פחתו פחתו לשליח מפני שהוא משנה ואם הותירו הותירו לבעל המעות. וכן אם נתן לו מעות לקנות לו חיטין לאכילה וקנה לו שעורים אם פחתו פחתו לשליח ואם הותירו הותירו לבעל המעות. דלא אמר' לאמצע אלא שנתן לו מעות בתורת שותפות ליקח בהן חטים ולקח בהן שעורים. שעורין ולקח בהן חיטין. אבל שלא בתורת שותפות בין לסחורה בין לאכילה אליבא דר"י דינם שוה אם הותירו הותירו הכל לבעל המעות ואם פחתו פחתו לשליח עכ"ל:
אמר ר' יוחנן לא קשיא הא ר"מ דאמר שינוי קונה כלומר קמייתא ר' מאיר. הא ר' יהודה דאמר שינוי לא קני. מיהו אם פחתו פחתו לו דלאו לעוותיה שדרתיה . מתקיף לה ר"א ממאי דילמא עד כאן לא קאמר ר"מ התם דקרעיה ליה לגופיה וללבוש ולהשתמש אבל לסחורה לא דבכל מידי דאיכא רווחא ניחא ליה וכי הותירו לאו שינויא הויא. אלא אמר ר"א הא והא ר"מ ולא קשיא כאן לאכילה וכאן לסחורה. כתב רבינו יצחק אלפסי זצ"ל כיון דקיי"ל כר"י חזינא אם לסחורה נותן לו בתור' שותפות אם פחתו פחתו לשליח מפני שהוא משנה. ואם הותירו הותירו לאמצע דאדעתא דרווחא יהבינהו ניהליה דאפי' לר"מ כיון דלסחורה יהבינהו ניהליה לא קני להו בשינוי. ואם לא נתן לו בתור' שותפות אלא לקנות בהן חיטין לסחורה ולא יטול ממנה כלום. ואם פחתו פחתו לשליח מפני שהוא משנה ואם הותירו הותירו לבעל המעות. וכן אם נתן לו מעות לקנות לו חיטין לאכילה וקנה לו שעורים אם פחתו פחתו לשליח ואם הותירו הותירו לבעל המעות. דלא אמר' לאמצע אלא שנתן לו מעות בתורת שותפות ליקח בהן חטים ולקח בהן שעורים. שעורין ולקח בהן חיטין. אבל שלא בתורת שותפות בין לסחורה בין לאכילה אליבא דר"י דינם שוה אם הותירו הותירו הכל לבעל המעות ואם פחתו פחתו לשליח עכ"ל:
4