אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא ת״כOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 420
א׳פסק רבינו יצחק אלפסי זצ"ל הילכתא כרב חסדא דקיימי ר' יוחנן ור' אלעזר כוותיה והוה ליה רבה יחידאה אצל רבים ולית הילכתא כוותיה. מיהו ה"מ היכא דבעי מאן דאיתי' לממונא בידיה למיתביה ליה ניהליה דכיון דשליח הנעשה בעדים הוי שליח אי יהבינהו ניהליה ונאנסו לא מיחייב באחריותו. אבל אי לא בעי ההוא דאיתיה לממונא בידיה למיתבינהו ניהליה בהאי שליחות לא כייפינן ליה בדינא למיתבינהו ניהליה דהא אמרי נהרדעי כל אורכתא דלא כתוב בה זיל דון וזכי ואפיק לנפשך לאו אורכת' היא דא"ל לאו בעל דברים דידי את:
1
ב׳[שם ע"ב]
אמר רב חסדא אמר רב יהודה אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני פי' מסר לו בעל הפקדון סימנין לשליח וכתב לו חותמו באגרת ומסרה לו לך והראה לפלוני ויתן לך מעות שיש לי בידו אין הנפקד נותן לשליח ואפי' עדין חתומין עליה. ור' יוחנן אמר אם היו עדים חתומים עליה משלחין. ורבינו יצחק בר שמואל פי' שאמר לסופר כתוב לפ' שישלח לי מעות על יד פלו' ואחר כך חתם בדיוקני שלו ואפי' עדים חתומים עליה שהיא שלו אינו מועיל אבל אם היו חתומין על זה שאמר לשלוח על ידו אז הוי שליח אי נמי אם כתב בכתב ידו שלח לי על יד פלוני. ורבינו שמשון בר אברהם זצ"ל כתב דהלכת' כרב חסדא דשליח שעשאו בעדים הוי שליח. דהא ר' יוחנן ור' אלעזר קיימי כוותיה ואע"ג דשמואל קאי כרבה קיימא לן רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן עכ"ל. רוצה לפסוק כר' יוחנן גבי דיוקני שאם היו עדים חתומים עליו שמשלחין. ומ"ו רבינו אבי העזרי זצ"ל פסק כשמואל. וכן פסק רבינו יצחק אלפסי זצ"ל דהילכתא כשמואל וליתא לדר' יוחנן בהא. ופי' רבינו שמשון זצ"ל וא"ת דיוקני דידי' אמאי לא הוי והא אמרי' בגיטין בפ' השולח ופ' המגרש מר חתים כוורא ומר חתים מכותא ה"מ דווק' שמות חכמים דפקיעי אבל אינש אחרינא לא. ולפי זה אם היה גדול ופקיע דידיע דיוקני דידיה משלחין עליה. כתב רבינו יצחק אלפסי זצ"ל והיכא דא"ל חד לחבריה שדר לי זוזי בהדי פלניא ושדריה ניהליה בהדי ההוא פלניא דאמר ליה ואתנסיאו פטור מלשלם. דתנן בהשואל את הפרה א"ל השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך או ביד עבדך ביד שלוחך או שאמר לו המשאיל הריני משלחה לך ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך וא"ל שלח ושלחה ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה. והיכא נמי דאתני בהדיה מעיקרא דכל מאן מינייהו דמשדר כל חד לחבריה אית ליה רשותא לשדורי ליה דמי בהדי מאן דבעי תנאי ממון הוא וקיים ואית ליה רשותא לשדורי בהדי מאן דחזי ואי איתנים באורחא ברשות' דמריה איתניס. והיכא דשדר ליה כתבא לחבריה וא"ל שדר לי ההוא מידי דאית לי גבך בהדי פלניא ויהביה ניהליה לא מיחייב באחריותה דהכי נהיגי האידנא תגרי וקיימא לן בכי האי דמנהגא מילתא היא והכי שדרו ממתיבתא. והני מילי אדעתיה אבל בעל כרחיה לא. דא"ל לאו בעל דברים דידי את כדכתבינא לעיל עכ"ל. ומורי רבינו אבי העזרי זצ"ל כתב שדרו ממתיבתא דאי א"ל שדר לי ביד מאן דחזי לך ושדר ואיתנסיאו פטור מלשלם כיון שכך דתנו ביניהם. ורב האי גאון זצ"ל פסק שאם שלח לו בכתב לשלוח לו ושלח ואיתנסיאו פטור וכן אם נאבדו דמנהגא דתגרי הוא למשלח על ידי הכתב וכן שדרו ממתיבתא ואם נאבד הכתב ישבע שהגיע אליו הכתב ונתן לו על פי כתבו ופטור כאילו א"ל פה אל פה שלח לי וה"מ באתרא דנהוג לשלוח ע"י הכתב עכ"ל. ורבינו חננאל זצ"ל פירש דיוקני צורה ידועה כגון סימן וכל הרואה אותה מכיר אותה שהוא סימן של פלוני וכתב לו בינו לבינו תן לפלוני כך וכך מעות דיו שנים כלומר סוד ביניהם באפי' עדים מעידים שאמר להם זה שכתוב בכתב הזה כתב ידי הוא ואינם יודעים מה כתוב בו אלא הם כתבו למטה כי פלוני אמר לנו העידו עלי כי זה הדיוקני שלי הוא ודיוקני הוא זה כגון חתימת ידו ואמר שמואל כל כה"ג אין במשלחין בו מעות:
אמר רב חסדא אמר רב יהודה אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני פי' מסר לו בעל הפקדון סימנין לשליח וכתב לו חותמו באגרת ומסרה לו לך והראה לפלוני ויתן לך מעות שיש לי בידו אין הנפקד נותן לשליח ואפי' עדין חתומין עליה. ור' יוחנן אמר אם היו עדים חתומים עליה משלחין. ורבינו יצחק בר שמואל פי' שאמר לסופר כתוב לפ' שישלח לי מעות על יד פלו' ואחר כך חתם בדיוקני שלו ואפי' עדים חתומים עליה שהיא שלו אינו מועיל אבל אם היו חתומין על זה שאמר לשלוח על ידו אז הוי שליח אי נמי אם כתב בכתב ידו שלח לי על יד פלוני. ורבינו שמשון בר אברהם זצ"ל כתב דהלכת' כרב חסדא דשליח שעשאו בעדים הוי שליח. דהא ר' יוחנן ור' אלעזר קיימי כוותיה ואע"ג דשמואל קאי כרבה קיימא לן רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן עכ"ל. רוצה לפסוק כר' יוחנן גבי דיוקני שאם היו עדים חתומים עליו שמשלחין. ומ"ו רבינו אבי העזרי זצ"ל פסק כשמואל. וכן פסק רבינו יצחק אלפסי זצ"ל דהילכתא כשמואל וליתא לדר' יוחנן בהא. ופי' רבינו שמשון זצ"ל וא"ת דיוקני דידי' אמאי לא הוי והא אמרי' בגיטין בפ' השולח ופ' המגרש מר חתים כוורא ומר חתים מכותא ה"מ דווק' שמות חכמים דפקיעי אבל אינש אחרינא לא. ולפי זה אם היה גדול ופקיע דידיע דיוקני דידיה משלחין עליה. כתב רבינו יצחק אלפסי זצ"ל והיכא דא"ל חד לחבריה שדר לי זוזי בהדי פלניא ושדריה ניהליה בהדי ההוא פלניא דאמר ליה ואתנסיאו פטור מלשלם. דתנן בהשואל את הפרה א"ל השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך או ביד עבדך ביד שלוחך או שאמר לו המשאיל הריני משלחה לך ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך וא"ל שלח ושלחה ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה. והיכא נמי דאתני בהדיה מעיקרא דכל מאן מינייהו דמשדר כל חד לחבריה אית ליה רשותא לשדורי ליה דמי בהדי מאן דבעי תנאי ממון הוא וקיים ואית ליה רשותא לשדורי בהדי מאן דחזי ואי איתנים באורחא ברשות' דמריה איתניס. והיכא דשדר ליה כתבא לחבריה וא"ל שדר לי ההוא מידי דאית לי גבך בהדי פלניא ויהביה ניהליה לא מיחייב באחריותה דהכי נהיגי האידנא תגרי וקיימא לן בכי האי דמנהגא מילתא היא והכי שדרו ממתיבתא. והני מילי אדעתיה אבל בעל כרחיה לא. דא"ל לאו בעל דברים דידי את כדכתבינא לעיל עכ"ל. ומורי רבינו אבי העזרי זצ"ל כתב שדרו ממתיבתא דאי א"ל שדר לי ביד מאן דחזי לך ושדר ואיתנסיאו פטור מלשלם כיון שכך דתנו ביניהם. ורב האי גאון זצ"ל פסק שאם שלח לו בכתב לשלוח לו ושלח ואיתנסיאו פטור וכן אם נאבדו דמנהגא דתגרי הוא למשלח על ידי הכתב וכן שדרו ממתיבתא ואם נאבד הכתב ישבע שהגיע אליו הכתב ונתן לו על פי כתבו ופטור כאילו א"ל פה אל פה שלח לי וה"מ באתרא דנהוג לשלוח ע"י הכתב עכ"ל. ורבינו חננאל זצ"ל פירש דיוקני צורה ידועה כגון סימן וכל הרואה אותה מכיר אותה שהוא סימן של פלוני וכתב לו בינו לבינו תן לפלוני כך וכך מעות דיו שנים כלומר סוד ביניהם באפי' עדים מעידים שאמר להם זה שכתוב בכתב הזה כתב ידי הוא ואינם יודעים מה כתוב בו אלא הם כתבו למטה כי פלוני אמר לנו העידו עלי כי זה הדיוקני שלי הוא ודיוקני הוא זה כגון חתימת ידו ואמר שמואל כל כה"ג אין במשלחין בו מעות:
2