אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא תמ״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 441
א׳הא למדת דנאמן ראובן להעיד על חתימת שמעון אחיו שזו היא חתימת שמעון אחיו. ואי כל המעיד על חתימת ידי עידי השטר אמנה שבשטר הוא מעיד א"כ ראובן ושמעון אחיו אמנה שבשטר מעידין ואע"ג דאיכא עד אחד מ"מ נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה. אלא על כרחך לאו אמנה שבשטר מעידין אלא אחתימת' בעלמא וגלויי מילתא בעלמא הוא. הילכך כשם שקרובי העדים כשרים להעיד על חתימת ידי עדים הכי נמי קרובי לוה ומלוה כשרים להעיד על חתימת העדים ולקיים את השטר דהא גלוי מלתא בעלמא הוא. והא דקאמר בגמ' דקמ"ל דקיום שטרו' דרבנן ולא קאמר דגלוי מלתא בעלמא הוא היינו משום דאיכ' תרתי קטן וקרוב הילכך מהני טעמא דקיום שטרות מדרבנן בהדי טעמא דגילוי מילתא בעלמא הוא. והא דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כדברי חכמים דאמנה שבשטר הם מעידים היינו עדים החתומי' בשטר הבאים להעיד על חתימת עצמם שראו המלוה אבל עדים שלא ראו המלוה כגון במתניתין הנהו ודאי לא מסהדי אמנה ולא מידי. דאמר רב יהודה אמר שמואל עד ודיין מצטרפין שאם בא אחד מן העדים והעיד על כתב ידו ואחד מן הדיינין העיד על כתב ידו של שני מצטרפין להכשיר השטר. אמר רמי בר חמא במה מעליא הא שמעתא א"ל רבא מאי מעליא מאי דקא מסהיד סהדי לא מסהיד דיינא עידי השטר מעידים על מנה שבשטר כרבנן והדיינין מעידין בפנינו נתקיים. הא למדת דעידי קיום לא מסהדי אמנה שבשטר אלא אחתימה וגילוי מילתא בעלמא הוא. הילכך אפי' קרוב מקיימין השטר על פיו ודמיא לההיא דפ' החולץ דאמר ואישתמודעינהי דאחוה דמיתנא מן האב הוא ופליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעדים וחד אמר אפי' קרוב אפי' אשה. והילכתא גלוי מלתא בעלמא הוא ואפי' קרוב ואפי' אשה. ופר"ח זצ"ל ש"מ כל אישתמודעינהי גילוי מילתא בעלמא הוא ואפי' קרוב ואפי' אשה מעידין ביה הילכך עידי קיום הבאים להעיד על חתימת עידי השטר הא נמי אישתמודעינהי היא שמעידים ואומרים אנו מכירים שזו חתימה של פלו' היא. הילכך אפי' קרוב כשר לקיים את השטר. וכן (כתב) פסק רבי' יצחק אלפסי זצ"ל דבגילוי מילתא אפי' קרוב כשר אפי' בממונא. וזה לשונו וכיון דקיי"ל דאישתמודעינהי להדין פלניא גילוי מילתא בעלמא הוא ואפי' קרוב ואפי' אשה מהימני דלאו אמילתא דאיסורא קא מסהדי ולאו אממונא קא מסהדי אלא מילתא בעלמא הוא דמגלן דהדין נינהו גברא פלן והדא ניהי איתתא פלניא וכיון דמודעי ליה הכי הרי איתחזק גבי דההוא סהדא אפומיה דההוא קרוב או אפומא דהך איתתא בין לענין איסורא בין לענין ממונא. ודוקא היכא דליכא חששא דחשדא אבל היכא דאיכא חששא דחשדא לא מיבעי לסהדי למיסהד בין במילתא דאיסורא בין במילתא דממונא אלא עד דבדיק בהדי אחריני דאמ' בגט פשוט ההוא תברא דהוה חתים עלה רבה בר רב חנן אתא לקמיה דאביי אמרה ליה לאו אנא הואי אמר לה אנא נמי אמרי להו לאו איהי היא א"ל מיקש הוא דקשה לה ובגד לה קלא אמר אביי אע"ג דאמור רבנן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד צורבא מרבנן לאו אורחיה למידק ואמר נמי אביי האי צורבא מרבנן דאזל לקדושי איתתא נידבר עם הארץ בהדיה דילמא מחלפי לה מיניה אלמא היכא דאיכא חששא דחשרא בין באיסו' בין בממונ' חיישינן ולא סמכינן אקרוב ואשה וכן הילכתא עכ"ל. הרי פסק בפי' דבגילוי מילתא סמכינן אקרוב ואשה בין באיסורא בין בממונ' וסמכינן אקרוב ואשה כשמעידין שזה הוא אחיו מן האב בין לענין חליצה ויבום בין לענין ממונא כגון לירש או להוריש ה"נ דסמכינן אקרוב כשמעיד שזו היא חתימת פלוני דאין זה כי אם גילוי מילתא בעלמא דמה לי כשאומר מכיר אני את זה שהוא אחיו מן האב מה לי שאומר מכיר אני שזו היא חתימתו של פלוני:
1