אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא תמ״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 442
א׳הילכך איתבריר לי שמקיימין את השטר על פי קרובי לוה ומלוה ועל פי מוכר ולוקח ועל פי קרובי נותן ומקבל מתנה:
1
ב׳[שם]
אמר רבא הילכתא מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין ואפי' עומד וצווח אל תקיימוהו מחוייב הוא. ואי אמר קבעו לי זמנא עד דמייתינא סהדי ומרענא ליה לשטרא קבעינן ליה ואי לא אתא כתבי' ליה פתיחא עלויה כלומר שטר שמתא על שאינו פורע חובו ומשמתינ' תשעין יומי כו' ה"ג באלפא קבעינן ליה ואי לא אתי בזימניה נטרינן ליה שני וחמישי ושני ואי לא אתא כתבינן פתיחא עליה ומשמתינן ליה תשעין יומין תלתין יומי קמאי לא כתבינן אדרכתא אנכסיה פי' אדרכתא פסק דין לידד המלוה לתוך נכסיו של לוח ולשלם שומא בחובו דאמרי' דילמא אזוזי קא טרח. מיצעי נמי לא כתבינן אדרכתא אנכסיה דאמרי' דילמא לא אשכח לאוזפי וקא טרח ומזבן. בתראי נמי לא כתבי' אדרכתא אנכסיה דאמרי' דילמא לוקח גופיה קא טרח ומוזיף. מיכן ואילך כתבינן אדרכתא אנכסיה וה"מ דקא משתטאי אישתמוטי ואמר אתינא אתינא אבל אמר לא אתינא לאלתר כתבינן אדרכתא אנכסיה וה"מ אמקרקעי אבל אמטלטלי לא כתבינן מאי טעמא דילמא שמיט ואכיל להו ומייתי האי סהדי ומרע ליה לשטרא וליכא לאשתלומי מיניה ואפי' אי אית ליה מקרקעי למלוה לא כתבינא אדרכתא אמטלטלי דילמא תכסוף קרקע של מלוה וליכא לאישתלומי מיניה וכי כתבינן אדרכתא אנכסיה מודעינן ליה וה"מ מקרוב אבל מרחוק לא ואי תימא שיירתא משהין ליה עד דאתיין שיירתא עד תריסר ירחי שתא כי הא דרבינא שהייה למריה דאחא בר סמא עד תריסר ירחי שתא עד דאזלא ואתיא שיירתא מבי חוזאי ולא היא מריה דאחא גברא אלמא הוא ואי הוה נפלה אדרכתא לידיה תו לא הוה אפשר לאפוקי מיניה אלא הכא דאזיל שליחא בתלתא בשבא ואתא בארבע דקאי בחמשא בי דינא. ועוד כתב בחזקת הבתים אקייום השטר:
אמר רבא הילכתא מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין ואפי' עומד וצווח אל תקיימוהו מחוייב הוא. ואי אמר קבעו לי זמנא עד דמייתינא סהדי ומרענא ליה לשטרא קבעינן ליה ואי לא אתא כתבי' ליה פתיחא עלויה כלומר שטר שמתא על שאינו פורע חובו ומשמתינ' תשעין יומי כו' ה"ג באלפא קבעינן ליה ואי לא אתי בזימניה נטרינן ליה שני וחמישי ושני ואי לא אתא כתבינן פתיחא עליה ומשמתינן ליה תשעין יומין תלתין יומי קמאי לא כתבינן אדרכתא אנכסיה פי' אדרכתא פסק דין לידד המלוה לתוך נכסיו של לוח ולשלם שומא בחובו דאמרי' דילמא אזוזי קא טרח. מיצעי נמי לא כתבינן אדרכתא אנכסיה דאמרי' דילמא לא אשכח לאוזפי וקא טרח ומזבן. בתראי נמי לא כתבי' אדרכתא אנכסיה דאמרי' דילמא לוקח גופיה קא טרח ומוזיף. מיכן ואילך כתבינן אדרכתא אנכסיה וה"מ דקא משתטאי אישתמוטי ואמר אתינא אתינא אבל אמר לא אתינא לאלתר כתבינן אדרכתא אנכסיה וה"מ אמקרקעי אבל אמטלטלי לא כתבינן מאי טעמא דילמא שמיט ואכיל להו ומייתי האי סהדי ומרע ליה לשטרא וליכא לאשתלומי מיניה ואפי' אי אית ליה מקרקעי למלוה לא כתבינא אדרכתא אמטלטלי דילמא תכסוף קרקע של מלוה וליכא לאישתלומי מיניה וכי כתבינן אדרכתא אנכסיה מודעינן ליה וה"מ מקרוב אבל מרחוק לא ואי תימא שיירתא משהין ליה עד דאתיין שיירתא עד תריסר ירחי שתא כי הא דרבינא שהייה למריה דאחא בר סמא עד תריסר ירחי שתא עד דאזלא ואתיא שיירתא מבי חוזאי ולא היא מריה דאחא גברא אלמא הוא ואי הוה נפלה אדרכתא לידיה תו לא הוה אפשר לאפוקי מיניה אלא הכא דאזיל שליחא בתלתא בשבא ואתא בארבע דקאי בחמשא בי דינא. ועוד כתב בחזקת הבתים אקייום השטר:
2
ג׳[שם]
ואמר רבא שליחא דרבנן שמעמיד איש לדין ואחז לבית דין ואמר אינו רוצה לבוא מהימנינן ליה כבי תרי דלא משקר בבי דינא וה"מ בשמתא. אבל לפתיחא לכתוב שטר לא כתבי' עליה מאי טעמא דמחסר ליה דבעי למיתב זוזא לפתיחא דכי שרו ליה שמתיה לא שרו ליה עד דיהיב זוזא פתיחא לספרא:
ואמר רבא שליחא דרבנן שמעמיד איש לדין ואחז לבית דין ואמר אינו רוצה לבוא מהימנינן ליה כבי תרי דלא משקר בבי דינא וה"מ בשמתא. אבל לפתיחא לכתוב שטר לא כתבי' עליה מאי טעמא דמחסר ליה דבעי למיתב זוזא לפתיחא דכי שרו ליה שמתיה לא שרו ליה עד דיהיב זוזא פתיחא לספרא:
3
ד׳[שם]
ואמר רבא מזמנין בעל דין ליום פלוני לדין על פי אשה ההולכת אצלו לפי דרכה או על פי שכניו וסמכינן עלייהו דעבדי שליחותייהו ואי לא אתי מחזקינן ליה באפקירותא ומשמתינן ליה. ולא אמרן אלא שאין שאותו פלוני בעיר שב"ד עכשיו בה ואמרו לשכניו כשיבוא פלוני אמרו לו לבוא אבל איתיה במתא לא משמתינן ליה דהנהו איתתא ושיבבי לא עבדי שליחותייהו דאמרי שליחא דבי דינא אשכחיה וא"ל ואע"ג דליתיה במתא לא אמרן אלא דאתא ביומיה אבל אי לא אתא ביומיה לא מאי טעמא אישתלי ולא אמרו ליה. ואע"ג דאתי ביומיה נמי לא אמרן אלא דלית ליה אורחא אבבא דבי דינא אבל אי אית ליה אורחא אבבא דבי דינא לא מאי טעמא לא אמרי ליה סברי אשכחוה בי דינא ואמרי ליה:
ואמר רבא מזמנין בעל דין ליום פלוני לדין על פי אשה ההולכת אצלו לפי דרכה או על פי שכניו וסמכינן עלייהו דעבדי שליחותייהו ואי לא אתי מחזקינן ליה באפקירותא ומשמתינן ליה. ולא אמרן אלא שאין שאותו פלוני בעיר שב"ד עכשיו בה ואמרו לשכניו כשיבוא פלוני אמרו לו לבוא אבל איתיה במתא לא משמתינן ליה דהנהו איתתא ושיבבי לא עבדי שליחותייהו דאמרי שליחא דבי דינא אשכחיה וא"ל ואע"ג דליתיה במתא לא אמרן אלא דאתא ביומיה אבל אי לא אתא ביומיה לא מאי טעמא אישתלי ולא אמרו ליה. ואע"ג דאתי ביומיה נמי לא אמרן אלא דלית ליה אורחא אבבא דבי דינא אבל אי אית ליה אורחא אבבא דבי דינא לא מאי טעמא לא אמרי ליה סברי אשכחוה בי דינא ואמרי ליה:
4
ה׳[דף קי"ג ע"א]
ואמר רבא האי מאן דכתיבא פתיחא עלויה על דלא אתא לבי דינא כי אתי לדינא קרעינן ליה אבל כל כמה דלא אתי לבי דינא לא קרעינן ליה אע"ג דקאמר אתינא. ומאן דכתיבי עליה פתיחא על דלא ציית דינא דאמרו לו צא תן לו ולא קיים לא מקרעינן ליה לפתיחא עד דציית לדינא ויפרע לו ואע"ג דאמר אפרע לו. ולא היא כיון דאמר צייתנא ואפרע ליה קרעינן ליה לאלתר דדילמא לית ליה זוזי השתא וטרח. אבל למיתי לדינא כל כמה דלא אתא אפקירותא הוא ואע"ג דאמר אתינא אתינא לא קרעינן לפתיחא עד דאתי לבי דינא:
ואמר רבא האי מאן דכתיבא פתיחא עלויה על דלא אתא לבי דינא כי אתי לדינא קרעינן ליה אבל כל כמה דלא אתי לבי דינא לא קרעינן ליה אע"ג דקאמר אתינא. ומאן דכתיבי עליה פתיחא על דלא ציית דינא דאמרו לו צא תן לו ולא קיים לא מקרעינן ליה לפתיחא עד דציית לדינא ויפרע לו ואע"ג דאמר אפרע לו. ולא היא כיון דאמר צייתנא ואפרע ליה קרעינן ליה לאלתר דדילמא לית ליה זוזי השתא וטרח. אבל למיתי לדינא כל כמה דלא אתא אפקירותא הוא ואע"ג דאמר אתינא אתינא לא קרעינן לפתיחא עד דאתי לבי דינא:
5