אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא תנ״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 451
א׳שמעינן מהכא דכל ממון שאין בו גזל אלא מדרבנן אשה וקטן מסיתין לפי תומן נאמנין. ירושלמי ר' אחא ור' חיננא בר פפי בשם ר' יוחנן מתניתין בנחיל שגזילו מן ההלכה ובפורח ובלבד על אתר. אבל אם יצא וחזר אני אומר לא אמרו אלא מפני היראה והפיתוי ואיתא נמי בירוש' שלהי פ"ב:
1
ב׳[שם]
תניא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר תנאי בית דין הוא שיהא יורד זה לתוך שדה חבירו וקוצץ סוכתו של חבירו מתוך נחילו שלו. ותנאי ב"ד הוא שיהא זה שופך את יינו ומציל את דובשנו ונוטל דמי יינו מתוך דובשנו של חבירו. ותנאי ב"ד הוא שיהא זה מפרק עציו וטוען פשתן של חבירו ונוטל דמי עציו מתוך פשתנו שעל מנת הנחיל יהושע לישראל את הארץ. פר"ח זצ"ל כולן פשוטין הן ולא הוצרכנו לכותבן אלא מפני שהן הלכות. הרי סובר שהלכה כר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה. ורבינו יצחק אלפסי זצ"ל כתב חזינן מאן דאמר הני כולהו הילכתא נינהו ואנן לא סבירא לן הכי דקיימא לן כמתניתין דתנן אין לו אלא שכרו וגרסי' נמי בסוף פ' מרובה בענין עשרה תנאים שהתנה יהושע. ותו ליכא והאיכא דאמר ר' יהודה בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו וצוברו כל שלשים יום ברשות הרבים כדי שיהא נשוף ברגלי אדם וברגלי בהמה שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. והא איכא דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה כו' ופרקי' דיחיד לא קאמר:
תניא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר תנאי בית דין הוא שיהא יורד זה לתוך שדה חבירו וקוצץ סוכתו של חבירו מתוך נחילו שלו. ותנאי ב"ד הוא שיהא זה שופך את יינו ומציל את דובשנו ונוטל דמי יינו מתוך דובשנו של חבירו. ותנאי ב"ד הוא שיהא זה מפרק עציו וטוען פשתן של חבירו ונוטל דמי עציו מתוך פשתנו שעל מנת הנחיל יהושע לישראל את הארץ. פר"ח זצ"ל כולן פשוטין הן ולא הוצרכנו לכותבן אלא מפני שהן הלכות. הרי סובר שהלכה כר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה. ורבינו יצחק אלפסי זצ"ל כתב חזינן מאן דאמר הני כולהו הילכתא נינהו ואנן לא סבירא לן הכי דקיימא לן כמתניתין דתנן אין לו אלא שכרו וגרסי' נמי בסוף פ' מרובה בענין עשרה תנאים שהתנה יהושע. ותו ליכא והאיכא דאמר ר' יהודה בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו וצוברו כל שלשים יום ברשות הרבים כדי שיהא נשוף ברגלי אדם וברגלי בהמה שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. והא איכא דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה כו' ופרקי' דיחיד לא קאמר:
2