אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא ת״סOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 460
א׳השיב מו' רבי' שמחה זצ"ל על אחד שלא רצה ליתן המס עם הקהל מפני שמחלו לו ההגמון. וזה לשונו: הדבר ידוע כל מי שדר בעיר ונושא ונותן כולם שותפין על כולם מוטלת מנת המלך ומנת ההגמון ואפי' פדרכת מסייע מתא ואחרי שהם שותפים הבא להציל מעצמו הציל לאמצע אפי' הציל בגופו כ"ש בדבריו לא בלבד שפטרו ההגמון או המלך שלא לתת אלא אפילו נתן והחזיר לו ההגמון סבורני שהציל לאמצע דאמרי' בהגוזל בתרא שיירה שיצאה למדבר ועמד עליה גייס וטרפה ועמד אחד מהם והציל הציל לאמצע ואם אמר לעצמי אני מציל הציל לעצמו מדקאמר וטרפה משמע שהציל מה שלקחו כבר ומוקי לה רמי בר חמא בשותף אמר מיפלג פלג לא אמר לא פלג והכא אפי' אמר לא פלג דכל זמן שהם בעיר שותפות לעולם קיימת. ותו אמירה דגמ' דידן מפורש בתוספתא דבבא מציעא דהתם עיקרו והכי מיתניא התם שיירא שהיתה במדבר ונפל עליה גייס ועמד אחד והציל הציל לאמצע ואם התנה עליהם בבית דין מה שהציל הציל לעצמו אלמ' לא נחלקה השותפות באמירה בעלמא וכל מה שאחד מציל בשליחות כל השותפין מציל. וכן כתב רבינו שלמה זצ"ל בתשובות שאין שותפין חולקין אחד בלא חבירו אלא בפני שלשה ובתוך הזמן מעכב אחד על חבירו שלא לחלוק והיינו דקאמר כגון זה שותף חולק שלא מדעת חבירו אע"ג דבעלמא אינו רשאי לחלוק הכא ששם נפשו בכפו להציל שלא מדעת חבירו אפי' תוך הזמן והשיירא כל זמן שהם במדבר הוו בתוך הזמן. וסבורני והא דקאמר כגון זה דוקא בכי האי גוונא ששם נפשו בסכנה או שותף חולק שלא מדעת חבירו. אבל אחד מן הצבור שרצה לפרוש מן הצבור להתפשר בפני עצמו לאו כל כמיני' בלא דעת חבירו ואם פישר לעצמו והקיל ההגמון מעליו הכל לאמצע ועוד אי אית לן למיזל בתר אומדנא כל מה שמקיל לזה מכביד על אחרים וכן תנא בתוספתא שותפין שמחלו להם מוכסין מה שמחלו מחלו לאמצע ואם אמרו בשביל פלוני מחלנו מה שמחלו מחלו לו. לפי משמעות לשון הברייתא דקתני מה שמחלו מחלו לאמצע למי היה להיות כי אם לאמצע וסבורני דהכי בעי למימר שביקש אחד מהן למחול לו מה שמחלו לאחד מהן מחלו לאמצע כאילו הי' שלוחם ואם אמרו בשביל פלוני מחלנו שמעצמם אמרו בלא פיוס שלא ביקש אחד מהן למחול מה שמחלו מחלו לו. מהתם משמע שאפי' במקום שאין אחרים מפסידים במחילתו של זה אפי' הכי מה שמחלו הוא לאמצע. וההיא דחזקת הבתים פדרכת מסייע מתא והני מילי באצילתיה מתא אבל אנדיסקי סייעתא דשמיא הוא פר"ח זצ"ל אנדיסקי אם נמצאו בני אדם שם שאינם מן בני המקום ואמרו לשלטון כי זה פדרכת מתא עני ונתרצה לו השלטון וכתב לו אנדיסקי שהניח לו מה שעליו אינו נותן לבני העיר כלום. מדקאמר אבל אנדיסקי סייעתא דשמיא ופר"ח זצ"ל נמצאו שם בני אדם שאינם מן בני המקום ולא קאמר שהוא הציל ונתחנן לפני השלטון ופייסו ש"מ אצילתיה בין הוא ובין אחר לעולם מסייע מתא דכולהו שותפי נינהו וכולהו שלוחי דאהדדי. ושמעתי שדודי רבי' קלונימוס זצ"ל קרוב למלכות היה מבני פלטין של המלך כשהיה המלך שואל מס מבני העיר היה מסייעם בפשרה הגונה ואחר כן היה מבקש מן המלך לנכות מן המס שליש או רביע מה שהיח מגיע לחלקו ליתן כי היה אומר למלך אני עובדך בהלוואות ובענינים הרבה אני רוצה שתתפשריני מן המס ודיני ליתן עמהם. אע"פ שהמלך היה מתרצה לו לנכות מן המס בפי חלקו היה חוזר ונותן עם הקהל. סבור הייתי שמדת רחמנות ומדת חסידות היתה. ואני רואה שמדת הדין הוא כי כל ישראל ערבים זה בזה לקבל עול גלותם ויזכו להשתתף עמהם בנחמתם ובגאולתם - שמחה בר שמואל זצ"ל:
1
ב׳[שם]
מתני' הגוזל את השדה ונטלוה מסיקין שגזלוה מן הגזלן אם מכת מדינה היא דאנסו אדעתא או דאחריני ודהאיך. אומר לו הרי שלך לפניך ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה. אמרי היכי דמי אילימא דאנסינחו לכולהו אדעתא דגזלן ואנסוה נמי להא בהדייהו מריש' שמעת מינה אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך הא לאו מכת מדינה היא חייב להעמיד לו שדה אחר. אמרי הכא במאי עסקי' כגון דאנסוה ואמרי ליה אחוי לי ארעתא ואחוי נמי ההוא בהדייהו:
מתני' הגוזל את השדה ונטלוה מסיקין שגזלוה מן הגזלן אם מכת מדינה היא דאנסו אדעתא או דאחריני ודהאיך. אומר לו הרי שלך לפניך ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה. אמרי היכי דמי אילימא דאנסינחו לכולהו אדעתא דגזלן ואנסוה נמי להא בהדייהו מריש' שמעת מינה אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך הא לאו מכת מדינה היא חייב להעמיד לו שדה אחר. אמרי הכא במאי עסקי' כגון דאנסוה ואמרי ליה אחוי לי ארעתא ואחוי נמי ההוא בהדייהו:
2
ג׳[שם]
ההוא גברא דאחוי אכריא דחיטי דבי ריש גלותא אתא לקמיה דרב נחמן חייביה רב נחמן לשלומי יתיב רב יוסף אחוריה דרב הונא בו חייא ויתיב רב הונא קמיה דרב נחמן א"ל רב הונא בר חייא לרב נחמן דינא או קנסא א"ל מתני' ידענא דתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה וקיימא לן דאחוי אחוויי פי' רש"י זצ"ל אחוי אחוויי שלא גזלה אלא שמע מאת המלך שמבקש לגזול שדות והראה לו זה טול קרקע של פלוני:
ההוא גברא דאחוי אכריא דחיטי דבי ריש גלותא אתא לקמיה דרב נחמן חייביה רב נחמן לשלומי יתיב רב יוסף אחוריה דרב הונא בו חייא ויתיב רב הונא קמיה דרב נחמן א"ל רב הונא בר חייא לרב נחמן דינא או קנסא א"ל מתני' ידענא דתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה וקיימא לן דאחוי אחוויי פי' רש"י זצ"ל אחוי אחוויי שלא גזלה אלא שמע מאת המלך שמבקש לגזול שדות והראה לו זה טול קרקע של פלוני:
3
ד׳[דף קי"ז ע"א]
רב הונא בר יהודה איקלע לבי אביוני אתא לקמיה דרבא אמר ליה כלום מעשה בא לידך אמר לי' ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו וחייבתיו א"ל זיל אהדר עובדא למריה דתנן ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור ואם נשא ונתן ביד חייב. אמר רבא אם הראה מעצמו כמי שנטל ונתן ביד דמי. כתב רבינו יצחק אלפסי זצ"ל איכא מאן דאמר כי היכי דישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור הכי נמי ישראל שאנסוהו גוים להביא ממון חבירו והביא פטור. ואנן לא סבירא לן הכי דכי מעיינת בה בשמעתין לא סלקא בהאי סברא כל עיקר דהא דתניא אם נשא ונתן ביד חייב במאי עסקי' אי באונס הא אמרת פטור ואי מעצמו מאי איריא נשא ונתן ביד אפי' הראשו' נמי חייב אלא לאו הכי קאמר ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור ודוקא הראה אבל נשא ונתן חייב ואע"ג דאנוס ל"ש דאנסוהו להראות והלך הוא והביא לא שנא דאנסוהו להביא והביא והכי נמי מסתברא דאמרי' ההוא גברא דאחוי אחמריה דרב פנחס בר רב חסדא ודרב אמי אמרי לי אינהו דרי ואמטי בהדן דרא אמטא בהדייהו אתא לקמיה דרב אשי פטריה אמרו ליה רבנן לרב אשי והא תנן אם נשא ונתן ביד חייב א"ל ה"מ היכא דלא אוקמינהו עלויה מעיקרא אבל היכא דאוקמינהו עלויה מיקלא קלייה אי אמרת בשלמא הא דתניא חייב אע"ג דאניס היינו דקא מקשו מינה רבנן לרב אשי אלא אי אמרת הא דתניא חייב בלא אניס אבל היכא דאניס פטור היכי קא מקשו רבנן לרב אשי והא ההוא גברא דפטריה רב אשי אנוס הוה ועוד אמאי קאמר להו רב אשי ה"מ היכא דלא אוקמינהו עלויה לימא להו ה"מ היכא דלא אניס אבל האי אנוס הוא אלא ש"מ אוקמינהו עלויה אע"ג דאנוס הוא חייב וכי תימא מאי שנא מראה מנושא ונותן ביד דהאי פטור והאי חייב ותרוייהו אניסי האי גרמא והאי בידים ומסתעייא נמי האי סברא מיהא דאותביה רב' אבוהו לרב אשי א"ל אנס הושיט לי פקיע עמיר זה או אשכול של ענבים זה והושיט לו חייב והא הכא אע"ג דקאי עלויה כי יהיב ליה בידיה ופריק הב"ע דקאי בתרי עברי נהרא דלא מצי שקיל ליה ומשום הכי חייב אע"ג דאניס ליה לבתר הכי חייב ושמעת מינה דמאן דשקיל ליה לממונא דחבריה ואמטי ליה לגבי אנס בידיה חייב ואע"ג דאניס עכ"ל. וזה לשון פר"ח זצ"ל אמר רבא אם הראה מעצמו כמי שנטל ונתן ביד דמי וחייב. מצאנו בתלמוד ארץ ישראל בפ' החובל בסוף תני ישראל שאנסוהו גוים ונטלו ממנו ממון חבירו בפניו פטור נטל ונתן ביד להם חייב. אמר ר' יוסי הדא דאתמר כשאומר לו תן לנו ממון סתם אבל תן לנו ממון פלוני אפי' נטל ונתן ביד פטור. ורב אשי פטר לההוא דאנסוהו לאחוויי דאחוי אחמרא הדרי בהדייהו אמר כיון דאחווי אחווי מיקלא קלייה והא דרא בהדייהו בתר דקלייה לא מיחייב עליה כו' עד ההוא דאפקיד גבי חבריה כסא דכספא אתו עליה גנבי ושקיל לההוא כסא ויהביה להו אתא לקמי' דרבה פטריה א"ל אביי והא מציל עצמו בממון חבירו הוא אלא אמר רב אשי אי אינש אמיד הוא עליה דידיה אתו גנבי והאי מציל עצמו בממון חבירו וחייב ואי לא אדעתא דהאי כסא אתו עליה ופטור וקיי"ל כרב אשי. דייקי' מינה דאי אנסוהו גוים ואמרו לו תן לנו ממון פלוני ונשא ונתן פטור. עכ"ל:
רב הונא בר יהודה איקלע לבי אביוני אתא לקמיה דרבא אמר ליה כלום מעשה בא לידך אמר לי' ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו וחייבתיו א"ל זיל אהדר עובדא למריה דתנן ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור ואם נשא ונתן ביד חייב. אמר רבא אם הראה מעצמו כמי שנטל ונתן ביד דמי. כתב רבינו יצחק אלפסי זצ"ל איכא מאן דאמר כי היכי דישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור הכי נמי ישראל שאנסוהו גוים להביא ממון חבירו והביא פטור. ואנן לא סבירא לן הכי דכי מעיינת בה בשמעתין לא סלקא בהאי סברא כל עיקר דהא דתניא אם נשא ונתן ביד חייב במאי עסקי' אי באונס הא אמרת פטור ואי מעצמו מאי איריא נשא ונתן ביד אפי' הראשו' נמי חייב אלא לאו הכי קאמר ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור ודוקא הראה אבל נשא ונתן חייב ואע"ג דאנוס ל"ש דאנסוהו להראות והלך הוא והביא לא שנא דאנסוהו להביא והביא והכי נמי מסתברא דאמרי' ההוא גברא דאחוי אחמריה דרב פנחס בר רב חסדא ודרב אמי אמרי לי אינהו דרי ואמטי בהדן דרא אמטא בהדייהו אתא לקמיה דרב אשי פטריה אמרו ליה רבנן לרב אשי והא תנן אם נשא ונתן ביד חייב א"ל ה"מ היכא דלא אוקמינהו עלויה מעיקרא אבל היכא דאוקמינהו עלויה מיקלא קלייה אי אמרת בשלמא הא דתניא חייב אע"ג דאניס היינו דקא מקשו מינה רבנן לרב אשי אלא אי אמרת הא דתניא חייב בלא אניס אבל היכא דאניס פטור היכי קא מקשו רבנן לרב אשי והא ההוא גברא דפטריה רב אשי אנוס הוה ועוד אמאי קאמר להו רב אשי ה"מ היכא דלא אוקמינהו עלויה לימא להו ה"מ היכא דלא אניס אבל האי אנוס הוא אלא ש"מ אוקמינהו עלויה אע"ג דאנוס הוא חייב וכי תימא מאי שנא מראה מנושא ונותן ביד דהאי פטור והאי חייב ותרוייהו אניסי האי גרמא והאי בידים ומסתעייא נמי האי סברא מיהא דאותביה רב' אבוהו לרב אשי א"ל אנס הושיט לי פקיע עמיר זה או אשכול של ענבים זה והושיט לו חייב והא הכא אע"ג דקאי עלויה כי יהיב ליה בידיה ופריק הב"ע דקאי בתרי עברי נהרא דלא מצי שקיל ליה ומשום הכי חייב אע"ג דאניס ליה לבתר הכי חייב ושמעת מינה דמאן דשקיל ליה לממונא דחבריה ואמטי ליה לגבי אנס בידיה חייב ואע"ג דאניס עכ"ל. וזה לשון פר"ח זצ"ל אמר רבא אם הראה מעצמו כמי שנטל ונתן ביד דמי וחייב. מצאנו בתלמוד ארץ ישראל בפ' החובל בסוף תני ישראל שאנסוהו גוים ונטלו ממנו ממון חבירו בפניו פטור נטל ונתן ביד להם חייב. אמר ר' יוסי הדא דאתמר כשאומר לו תן לנו ממון סתם אבל תן לנו ממון פלוני אפי' נטל ונתן ביד פטור. ורב אשי פטר לההוא דאנסוהו לאחוויי דאחוי אחמרא הדרי בהדייהו אמר כיון דאחווי אחווי מיקלא קלייה והא דרא בהדייהו בתר דקלייה לא מיחייב עליה כו' עד ההוא דאפקיד גבי חבריה כסא דכספא אתו עליה גנבי ושקיל לההוא כסא ויהביה להו אתא לקמי' דרבה פטריה א"ל אביי והא מציל עצמו בממון חבירו הוא אלא אמר רב אשי אי אינש אמיד הוא עליה דידיה אתו גנבי והאי מציל עצמו בממון חבירו וחייב ואי לא אדעתא דהאי כסא אתו עליה ופטור וקיי"ל כרב אשי. דייקי' מינה דאי אנסוהו גוים ואמרו לו תן לנו ממון פלוני ונשא ונתן פטור. עכ"ל:
4