אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קכ״דOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 124
א׳וכתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל והילכתא כרב חסדא וקשיא דאביי ליתא משום דקטן הוא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן. הילכך אע"ג דלא ידע דנחיל השביח לאמצע אבל גדול ולא ידע דאיתיה דנחיל גביה לא השביח לאמצע. אלא שמין לו בעדים עכ"ל. בפרק יש נוחלין האומר זה אחי אינו נאמן פי' אינו נאמן להורישו עם שאר אחיו ומוקמי' לה בגמ' דקאמרי אחין אין אנו יודעים ופטורין האחין מליתן לו מחלקם. ונראה בעיני דמיירי כגון שמודים שיש להם אח אלא שאינם יודעין אם זה הוא אם לאו ואפי' הכי פטורין. וראיה אני מביא דתנן בפ' האומר קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתיה ובא אחד ואמר אני קדשתיה נאמן. ואמר רב נחמן ליתן גט ואינו נאמן לכנוס. ורב אסי אמר אף נאמן לכנוס. ואמ' בירושלמי ר' יוחנן אמר נאמן ואין למידין הימנו מהו ואין למידין הימנו אחד משרותיי מכרתי ואיני יודע למי מכרתי ובא אחד ואמר אני לקחתי לא כל הימנו אלמא אף על פי שמודה שמכר על זה להביא ראיה שקנאה. הכי נמי אע"פ שמודי' שיש להם על זה להביא ראיה שהוא אחיהם והא דאצטריך רב חסדא לאתויי קרא דויכר יוסף דשפיר קאמר מרי היינו דאפי' לא מיחזי כשקרן דהואיל ומודה שיש לו אח היאך אי אפשר שאינו מכירו אם לא מטעם שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן דומיא דאחי יוסף אבל היכא שיצא בלא חתימת זקן ובא בלא חתימת זקן אי נמי יצא בחתימת זקן ובא בחתימת זקן מיחזי כרשע ומדקדקין בדינו טפי. אבל אין מוציאין מידו אלא בעדות ברורה או בהודאה שיודה שהוא אחיו. וההיא דפ' הכותב ההוא דאמר נכסיי לטוביה ושכיב ואתא טוביה אמר ר' יוחנן הרי בא טוביה. התם טעמא אחרינא הוא דההוא טוביה לא טעין שהמת צוה ליתן לו אלא שאמר טוביה סתם איזה שיבוא בראשונה ואני הקדמתי לבוא הילכך תנו לי וזכה בדין:
1
ב׳[שם]
א"ל זיל אייתי סהדי דאחוה את א"ל אית לי סהדי ודחילי מיניה דהוא גברא אלמא א"ל זיל את ואייתי סהדי דלאו אחוך הוא א"ל דינא הכי המוציא מחבירו עליו הראיה א"ל הכי דיינינ' לך ולכל אלמי חברך סוף סוף אתו משקרי א"ל תרתי לא עבדי. ומיירי שהיה ידוע דמרי בר יסק גברא אלמא הוא דאי לאו הכי וכי כל כמיניה לומר על כל אדם שהוא אלם:
א"ל זיל אייתי סהדי דאחוה את א"ל אית לי סהדי ודחילי מיניה דהוא גברא אלמא א"ל זיל את ואייתי סהדי דלאו אחוך הוא א"ל דינא הכי המוציא מחבירו עליו הראיה א"ל הכי דיינינ' לך ולכל אלמי חברך סוף סוף אתו משקרי א"ל תרתי לא עבדי. ומיירי שהיה ידוע דמרי בר יסק גברא אלמא הוא דאי לאו הכי וכי כל כמיניה לומר על כל אדם שהוא אלם:
2