אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קמ״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 141
א׳הילכך אסור ללות דינר בדינר כמו שאסור ללות סאה בסאה. אבל לענין פירי ושאר מטלטלין דהבא טיבעא הוי דלא אשכחן מאן דסבר דדהבא לגבי פירי פירא הוי אלא ב"ש במקום ב"ה אליבא דלישנא קמא ואדעתא דרשב"ל אבל אליבא דר' יוחנן אפילו לב"ש טיבעא הוי לגבי פירי ואי אפי' הויא הילכתא כב"ש במקום ב"ה לא מצית אמרת דדהבא פירי הוי לגבי פירי דהא פלוגתא דרשב"ל ור' יוחנן אליבא דב"ש היא דר' יוחנן מוקי לב"ש וב"ה תרוייהו אית להו מחללין פירות על דינרי ושמעת מינה דדינרי לגבי פירי טיבעא הוו. ורשב"ל מוקים לב"ש דלית להו מחללין פירות על דינרין דסברי דדהבא לגבי פירי פירא הוי. וקיי"ל דכל היכא דפליגי ר' יוחנן ורשב"ל הלכה כר' יוחנן בר מהני תלת וכ"ש דב"ש במקום ב"ה אינה משנה וכ"ש דסוגיין בכולי תלמודא כלישנא בתרא ולישנא בתרא בין לר' יוחנן בין לרשב"ל תרוייהו אית להו דבין לב"ש ובין לב"ה דדהבא וכספא כולהו טיבעא נינהו וליכא חד מינייהו פירא לגבי חבריה וכ"ש לגבי פירי והאי דאמרי ב"ש לא יעשה אדם סלעין דינרי זהב גזירה הוא דגזרינן שמא ישהא עליותיו ואשכח נמי האי תנא דאמר דינר של כסף אחד מעשרים וחמשה בדינר של זהב למאי נפקא מינה לפדיון הבן. דסבר דהבא טיבעא הוי כסברא דר' בילדותיה והויא ליה הא מילתא פלוגתא דתנאי ולא איפסקא מילתא בהדיא אלא כיון דאשכחנא לר' יוחנן דסבר דהבא לגבי כספא פירא הוי כזקנותיה דר' ולגבי פירא טיבעא הוי וליכא מאן דפליג עליה בהא מילתא בכולהו אמוראי שמעינן דהכי הויא הילכתא. דכי אתא רבין אמר ר' יוחנן אע"פ שאמרו אסור ללות דינר בדינר אבל מחללין מעשר שני עליו ולפום הדין סברא הא דתניא אמר ר' שמעון אע"פ שאמרו טלית קונה דינר זהב ואין דינר זהב קונה טלית הלכה היא וליכא לדחוייה הדין הוא סברא דילן. ורבינו חננאל זצ"ל נמי הכי סבירא ליה דהבא אע"ג דלגבי כספא פירא לגבי פירי ושאר מטלטלין טיבעא הוי בין לענין מקח וממכר בין לענין מתנה בחליפין ואנן כתבינן מאי דסבירא לן. אבל רב האיי גאון זצ"ל פליג על הא מילתא ואמר דדהבא פירי לכל מילי ומיקני בחליפין ואנן כתבינן מאי דסבירא לן. ברם צריכינן לברורי דלאו כל דינרי דהבא הוי טיבעא לגבי פירי אלא דינרי דסגיין בההוא אתרא זבני ומזבני בהו אינשי הוא דהוי טיבעא אבל דינרי דמיפסלן ולא זבני ומזבני להו אלא מאי דזבין בהו אזול בהו לבי טיבעא. אי נמי אזול בהו לדוכתא אחריתי דסגיין בהאי דמזבן להו למאן דאזיל בהו להתם כגון אלין ודאי לא הוו טיבעא כלל אלא פירא הוא לכל מילי והכי נמי דינא בטיבעא דכספא באתרא דלא סגיין כדתנן כל המטלטלין קונין זה את זה ואמר רשב"ל ואפי' כיס מלא מעות בכיס זבדא בדינרי אנייקא ואניגרא חד פסלתו מלכות וחד פסלתו מדינה דכיון דלא סגי הוה ליה פירא ומיקניא בחליפין עכ"ל. וכן כתב רבינו שמשון בר אברהם זצ"ל דהלכה כמתני'. וכן כתב מו' רבינו אבי העזרי זצ"ל דהלכה במתני' כזקנותיה דר' דהדר ביה ממאי דהוה תני בילדותיה:
1
ב׳[שם ע"ב]
איתמר רב ולוי חד אמר מטבע נעשה חליפין וחד אמר אין מטבע נעשה חליפין פירש"י זצ"ל הבא להחליף מטבע בדבר אחר שלא בתורת מקח וממכר אלא בתורת קנין כדרך שקונין בסודר שהקונה נותן סודר למקנה והוא מקנה לו הקרקע או המטלטלין במשיכה שהוא מושך את הסודר כדכתיב שלף איש נעלו ונתן לרעהו אף מטבע אע"פ ששנינו נתן לו מעות ולא משך ממנו פירות יכול לחזור בו ה"מ כשנותנו בתורת דמים דרך מקח וממכר אבל אם נתנו בתורת חליפין כיון שמשך זה את המעות הקנה לו זה את החפץ בכל מקום שהוא. אמר רב פפא מאי טעמא דמאן דאמר מטבע אין נעשה חליפין משום דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלה דהא ליכא למימר דאית ליה לרב נחמן דאמר לקמן אין קונין אלא בכלי דא"כ אדמיפלגי במטבע ליפלנו בכ"ד שאינו כלי אלא על כרחין סבירא דכל המטלטלין נעשה חליפין לקנות את שכנגדו ובמטבע לחודיה משום דדעתיה אצורתא דעתו של מקנה את החפץ ונוטל את המטבע בחליפין אינה סמוכה אלא על הצורה שאין המטבע חשוב אלא משום צורה שבו וצורה עבידא דבטלה שהמלך פוסלה וגוזר לצור צורה אחרת הילכך הוי ליה בדבר שאינו מסויים ושלם דממעטינן לקמן מדכתיב נעל. אמר רב פפא אפי' למ"ד אין מטבע נעשה חליפין עבודי הוא דלא עביד חליפין אקנויי מיקני בחליפין מידי דהוה אפירא לרב נחמן. פירא לר"נ לאו אע"ג דאינהו לא עבדי חליפין אקנויי מיקני בחליפין טיבעא נמי לא שנא. ואותבינן עליה דרב פפא ואסקינן אין מטבע נעשה חליפין ואין מטבע ניקני בחליפין:
איתמר רב ולוי חד אמר מטבע נעשה חליפין וחד אמר אין מטבע נעשה חליפין פירש"י זצ"ל הבא להחליף מטבע בדבר אחר שלא בתורת מקח וממכר אלא בתורת קנין כדרך שקונין בסודר שהקונה נותן סודר למקנה והוא מקנה לו הקרקע או המטלטלין במשיכה שהוא מושך את הסודר כדכתיב שלף איש נעלו ונתן לרעהו אף מטבע אע"פ ששנינו נתן לו מעות ולא משך ממנו פירות יכול לחזור בו ה"מ כשנותנו בתורת דמים דרך מקח וממכר אבל אם נתנו בתורת חליפין כיון שמשך זה את המעות הקנה לו זה את החפץ בכל מקום שהוא. אמר רב פפא מאי טעמא דמאן דאמר מטבע אין נעשה חליפין משום דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלה דהא ליכא למימר דאית ליה לרב נחמן דאמר לקמן אין קונין אלא בכלי דא"כ אדמיפלגי במטבע ליפלנו בכ"ד שאינו כלי אלא על כרחין סבירא דכל המטלטלין נעשה חליפין לקנות את שכנגדו ובמטבע לחודיה משום דדעתיה אצורתא דעתו של מקנה את החפץ ונוטל את המטבע בחליפין אינה סמוכה אלא על הצורה שאין המטבע חשוב אלא משום צורה שבו וצורה עבידא דבטלה שהמלך פוסלה וגוזר לצור צורה אחרת הילכך הוי ליה בדבר שאינו מסויים ושלם דממעטינן לקמן מדכתיב נעל. אמר רב פפא אפי' למ"ד אין מטבע נעשה חליפין עבודי הוא דלא עביד חליפין אקנויי מיקני בחליפין מידי דהוה אפירא לרב נחמן. פירא לר"נ לאו אע"ג דאינהו לא עבדי חליפין אקנויי מיקני בחליפין טיבעא נמי לא שנא. ואותבינן עליה דרב פפא ואסקינן אין מטבע נעשה חליפין ואין מטבע ניקני בחליפין:
2
ג׳[דף מ"ו ע"א]
ואף רב פפא הדר ביה דרב פפא הוה ליה תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אבא אגב אסיפא דביתיה וכי אתא נפק לאפיה עד תאווך. וכן אמר עולא אין מטבע נעשה חליפין וכן אמר ר' אסי אין מטבע נעשה חליפין. וכן אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן אין מטבע נעשה חליפין. וכן הלכה אין מטבע נעשה חליפין. וכן פסק רבי' יצחק אלפס זצ"ל:
ואף רב פפא הדר ביה דרב פפא הוה ליה תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אבא אגב אסיפא דביתיה וכי אתא נפק לאפיה עד תאווך. וכן אמר עולא אין מטבע נעשה חליפין וכן אמר ר' אסי אין מטבע נעשה חליפין. וכן אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן אין מטבע נעשה חליפין. וכן הלכה אין מטבע נעשה חליפין. וכן פסק רבי' יצחק אלפס זצ"ל:
3