אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ט״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 15
א׳ונראה בעיני להביא ראיה לדבריו מדאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא הכופר בפקדון פסול לעדות וכגון דההיא שעתא הוה נקיט ליה בידיה ואי איתא שנשבע בסתם שאין בידו כלום אמאי פסול לעדות דילמא מלוה ישנה יש לו עליו ושפיר קאמר שאין לו משלו כלום ואפי' כשיבואו עדים ויעידו שהפקיד אצלו אכתי אמאי מיפסיל. אלא נראה בעיני שצריך לבאר דבריו לומר שלא הפקיד בידו כלום או שהחזיר לו פקדונו הילכך כשיבואו העדים ויעידו שהפקיד בידו או שלא החזיר לו הוה ליה כפרן ופסול לשבועה. ורש"י זצ"ל סובר שאין צריך לפרש אלא נשבע בסתם שאין לו משלו כלום. וכן כתב רבינו יהודה הכהן בספר הדינים . וששאלתם המלוה את חבירו ותבעו ואמר לו פרעתיך והלה אומר האיך פרעת לי והיכן פרעת לי ומה פרעת לי צריך לפרש או איך צריך לפרש. כך דעתי נוטה שא"צ לפרש שמצינו בכל מקום כיון שאמר פרעתיך או החזרתי לך או אין לך בידי שוב אין צריך יותר. ועוד דקיימא לן דיני ממונות לא בעי דרישה וחקירה וכי תימא כל האי גוונא דין מרומה הוא ובדין מרומה צריך לבדוק. מדחשו רבנן לקניא דרבא ותקינו לאשבועי לנתבע על דעת המקום ועל דעת בית דין דילמא אתי למיעבד כי קניא דרבא ובהא לא אשכחן דאצטריכו רבנן לפרושי ש"מ דלא צריך לפרש ש"מ. עכ"ל:
1
ב׳וכבר בא מעשה לפני מורי רבי' אבי העזרי זצ"ל והורה שאין צריך לפרש והביא ראיה משמעתין דאמר אביי חיישינן שמא מלוה ישנה יש לו עליו פי' אביי פליג אדלעיל מינה וסבירא ליה דאי הוה חשדינן ליה אממונא בתוקף טליתו של חבירו הוי חשוד נמי אשבועתא אלא לא חשדינן ליה כגזלן אלא להכי אוחז עמו בטלית וטוען מצאתיה או כולה שלי במקח וממכר דהכי אוקימנא למתני' בריש פרקין דמורי היתרא מפני שמלוה ישנה יש לו עליו ולהכי מהימן נמי לן דלא מישתבע לשקר. ופריך אי הכי נישקול בלא שבועה כיון דסבירא לן דלא היה תפוס אם לא שהדין עמו אלא חיישינן שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו. הילכך משביעינן ליה שבועה שאין לו בה פחות מחציה דפרשי אינשי מספק שבועה ולא פרשי מספק ממונא מאי טעמא ממון אפשר בחזרה שבועה אי אפשר בחזרה זו היא פשוטה של הלכה. ושמעינן מינה שאף על פי שחשו חכמים שמה שטוען מצאתיה או קניתיה אינו כן אלא מפני שמלוה ישנה יש לו עליו ולא משבעינן ליה שמצאה או שקנאה אלא נשבע סתם שאין לו בה פחות מחציה איך שיהיה כדקתני מתניתין אע"פ שהוא טוען טענת ברי של מציאה או של מקח וממכר כדאית' לעיל לא רצו חכמים להשביעו בפירוש שמצאה או שקנאה אלא כפי מה שנדמה להם כדי להשביעו על דבר אמת כיון שאינו חשוד וכפרן כ"ש היכא דלא טעין איהו בהדיא שמשביעין אותו בסתם שאין בידו משלו כלום בשקר. ואי אפשר לפרש שנשבע בפירוש שאין לו בה פחות מחציה על ידי מציאה או על ידי מקח וממכר כמו שטוען טענת ברי שאם כן אפי' היה לו מלוה ישנה עליו נשבע לשקר ואדפריך ליה נישקול בלא שבועה הוה ליה למיפרך מרגניתא אי הכי היכי משביעין ליה לשוא דהא אביי סבירא ליה מיגו דחשיד אממונא חשיד נמי אשבועתא כ"ש לפי סברת אביי כיון דחשיד לישבע שמצאה וזה שקר שלא נניח לו לישבע ותו מאי האי דמסיק גבי ספק מלוה פרשי אינשי מספק שבועה אדרבה ברור נשבע על שקר שמצאה או שקנאה אלא ש"מ דלא משביעין ליה בפירוש שחציה שלו על ידי מציאה או על ידי קנייה אלא שחציה שלו בסתם הא למדת דנשבע בסתם ואין צריך לפרש. ולפי דברי הרב צריך לפרש הא דאמר הכופר בפקדון פסול לעדות היינו כגון שנשבע שלא הפקידו אצלו ובאו עדים שהפקיד אצלו אבל אי הוה נשבע בסתם הכי נמי דכשר לעדות. מיהו אתיא לי בגמגום דא"כ ליפלוג בפקדון גופיה. מ"מ לענין הלכה למעשה נראה שאין צריך לפרש אלא נשבע בסתם ופטור. ופי' מו' רבי' אבי העזרי זצ"ל שאם בשעה שהפקיד אצלו או הלוהו והתנה עמו בעדים שלא יעכב חובו או פקדונו בשום חוב שחייב לו ובשום טענת ערעור שביניהם שאז ודאי צריך לישבע בפירוש שפרע לו או החזיר לו פקדונו דלהכי אתני בהדיה כי היכי דלא לידחייה כדאמרי' פ' שבועת הדיינין ההוא דאמר לחבריה כי פרעתיו לא תתפעו אלא באפי ראובן ושמעון אזל פרעיה באפי סהדי אחריני אמר אביי באפי סהדי אמר ליה ובאפי סהדי פרעיה. רבא אמר להכי אמר באפי ראובן ושמעון כי היכי דלא לידחייה פי' שלא יוכל לדחותו ולומר פרעתי בפני סהדי אחריני הכא נמי הואיל והתנה עמו שלא לעכבו בשום טענה אחרת היאך נשביע אותו בסתם ונתלה במלוה ישנה או בשום ערעור אחר והוא קיבל על עצמו שלא לעכבו בשום טענה ולא בשום חוב אחר:
2