אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קנ״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 156
א׳ופי' רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל כגון שהלוה קיבל עליו אחריות והמלוה קיבל עליו יוקרא וזולא דהוה ליה קרוב לזה ולזה ואי לא הוה ליה המלוה קרוב לשכר ורחוק להפסד ואסור משום רבית. ואע"ג דיהיב ליה שכר טורחו כדאיתא לקמן באיזהו נשך ואם הלוה לא קיבל עליו אחריות אינו אלא שליח בעלמא למכור ומילתא דפשיטא היא שבין ריוח ובין הפסד על השולח. ועוד פי' רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל באמנה כגון שקנה חפץ אחד ואמר לו חבירו תניהו לי ואני אתן לך ריוח דינר אחד יותר ממה שקנית ואני מאמינך במה שתאמר שנתת עליו. וכי האי נוונא פי' ר"ח בברייתא דבסמוך והשתא קאמר דאין לו עליו אונאה דאפי' נתאנה לוקח ראשון דאינו שוה כמו שנתן צריך שני ליתן כמו שהתנה שלכך היה דעתו וסמך עליו ואפי' אינו שוה וכגון שמשך את החפץ שאם לא משך יכול לחזור בו. ואלו שני פירושי' לא סתרי אהדדי ושניה' אמת:
1
ב׳[שם]
ת"ר הנושא והנותן באמנה הרי זה לא יחשוב את הרעה באמנה ואת היפה בשוייה אלא או זה וזה באמנה או זה וזה בשוה ונותן לו שכר כתף שכר נמל שכר פונדוק שכר עצמו אינו נוטל שכבר נתן לו שכרו משלם. שכרו משלם ממאן יהיב ליה. בצרדייתא דיהבי ארבעה למאה. פי' רש"י זצ"ל הרי זה לא יחשוב רעה באמנה ואת היפה בשויה להיות לו המתנת מעות היפה בשכר טרחו. כגון היו לו שתי יינות אחד יפה שיש עליו קופצים ללוקחו בבת אחת. ואחד רע שאינו נמכר אלא בחנות לא יאמר לו הרי לך יפה בשויו ע"מ שתמכור לי הרע שבחנות כמו שתוכל ולכשתמכרם תן לי מעות שניהם ופוטר עצמו בהמתנת מעות של דמי היפה מלתת לו שכר טורחו על הרע ומיחזי כריבית. אלא או זה וזה באמנה ויתן לו כדרך דנותן באמנה ששכר קצוב היה להם כדמפרש לקמן ארבעה למאה. או זה וזה בשוה והשכר יהא של מקבל ונותן לו שכר כתף ושכר גמל אם נתן לו באמנה כשיבא לחשבון ינכה לו שכר כתף המוליכו מביתו לחנות ואם הוצרך לגמלים נותן לו שכר גמלים. בצרדויי מוכרי בגדי קנבוס שכבר קצוב להם ליתן ארבעה למאה למי שטורח במכירתו עכ"ל. וקצת קשה דלא שייך הכא לאתויי כיון דאיירי לענין ריבית. ושמא אגב הנושא והנותן באמנה דלעיל מייתי לה רבא. אבל קשה דבתוספתא מיתניא לענין אונאה. ונראה לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל כמו שפי' ר"ח זצ"ל באמנה כגון שאמר לו אני מאמינך הודיעני בכמה קנית חפץ זה ואני מרויחך בכך וכך. אמרו חכמים כגון זה אם קנה י' ידיעות בי' דינרין ויש בהם שאינה שוה דינר אלא פחות ויש ששוה יותר מדינר לא יחשוב הדעות באמנה ויאמר לו י' קניתי בי' דינרין ויחשוב לו כל אחת בדינר והיפות בשומותם לפי ששוות יותר מדינר אלא כולם באמנה או כולם בשוה ואם יחשב לו באמנה מעלה לו יותר הריוח שנתרצה לתת לו. וגם מעלה לו שכר כתף שכר גמל שכר פונדוק וכוללן בדמי הקנייה באלו כולם על דמי הסחורה הם חשובים. אבל שכר עצמו אינו מעלה לו שכבר נתן לו שכרו בעל הסחורה כי התגרים המוכרים אלו הבגדים הנקראים צרדייתא כדגרסי' והאידנא נהוג עלמא בצרדא בר זוזא מביאין אותן בכל מקום למוכרן לשוק ונותנים מכל ק' זוזים ד' זוזים לבעל החנות המוכרם השתא קיבל ד' זוזים מן התגר הראשון בשביל טורחו שטורח למוכרם מכאן לכאן כך היה מנהגם. ולפי זה מתיישב שכבר נתן יותר מלפי' רש"י זצ"ל:
ת"ר הנושא והנותן באמנה הרי זה לא יחשוב את הרעה באמנה ואת היפה בשוייה אלא או זה וזה באמנה או זה וזה בשוה ונותן לו שכר כתף שכר נמל שכר פונדוק שכר עצמו אינו נוטל שכבר נתן לו שכרו משלם. שכרו משלם ממאן יהיב ליה. בצרדייתא דיהבי ארבעה למאה. פי' רש"י זצ"ל הרי זה לא יחשוב רעה באמנה ואת היפה בשויה להיות לו המתנת מעות היפה בשכר טרחו. כגון היו לו שתי יינות אחד יפה שיש עליו קופצים ללוקחו בבת אחת. ואחד רע שאינו נמכר אלא בחנות לא יאמר לו הרי לך יפה בשויו ע"מ שתמכור לי הרע שבחנות כמו שתוכל ולכשתמכרם תן לי מעות שניהם ופוטר עצמו בהמתנת מעות של דמי היפה מלתת לו שכר טורחו על הרע ומיחזי כריבית. אלא או זה וזה באמנה ויתן לו כדרך דנותן באמנה ששכר קצוב היה להם כדמפרש לקמן ארבעה למאה. או זה וזה בשוה והשכר יהא של מקבל ונותן לו שכר כתף ושכר גמל אם נתן לו באמנה כשיבא לחשבון ינכה לו שכר כתף המוליכו מביתו לחנות ואם הוצרך לגמלים נותן לו שכר גמלים. בצרדויי מוכרי בגדי קנבוס שכבר קצוב להם ליתן ארבעה למאה למי שטורח במכירתו עכ"ל. וקצת קשה דלא שייך הכא לאתויי כיון דאיירי לענין ריבית. ושמא אגב הנושא והנותן באמנה דלעיל מייתי לה רבא. אבל קשה דבתוספתא מיתניא לענין אונאה. ונראה לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל כמו שפי' ר"ח זצ"ל באמנה כגון שאמר לו אני מאמינך הודיעני בכמה קנית חפץ זה ואני מרויחך בכך וכך. אמרו חכמים כגון זה אם קנה י' ידיעות בי' דינרין ויש בהם שאינה שוה דינר אלא פחות ויש ששוה יותר מדינר לא יחשוב הדעות באמנה ויאמר לו י' קניתי בי' דינרין ויחשוב לו כל אחת בדינר והיפות בשומותם לפי ששוות יותר מדינר אלא כולם באמנה או כולם בשוה ואם יחשב לו באמנה מעלה לו יותר הריוח שנתרצה לתת לו. וגם מעלה לו שכר כתף שכר גמל שכר פונדוק וכוללן בדמי הקנייה באלו כולם על דמי הסחורה הם חשובים. אבל שכר עצמו אינו מעלה לו שכבר נתן לו שכרו בעל הסחורה כי התגרים המוכרים אלו הבגדים הנקראים צרדייתא כדגרסי' והאידנא נהוג עלמא בצרדא בר זוזא מביאין אותן בכל מקום למוכרן לשוק ונותנים מכל ק' זוזים ד' זוזים לבעל החנות המוכרם השתא קיבל ד' זוזים מן התגר הראשון בשביל טורחו שטורח למוכרם מכאן לכאן כך היה מנהגם. ולפי זה מתיישב שכבר נתן יותר מלפי' רש"י זצ"ל:
2