אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קס״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 162
א׳שמעינן מהני כולהו דאין לקרקעות לא אונאה ולא ביטול מקח והא דאמר ר' אמי ודר' יוחנן ליתא דקיי"ל כרב נחמן דבתראה הוא והילכתא כוותיה בדיני. ועוד דרב נחמן גופיה אמרה משמיה דחסא ומשמיה דר' אמי והוא לא סבירא ליה כוותייהו. והא דאיתמר בגמרא דבני מערבא משמיה דר' יוחנן לא עדיף מהא דאיתמר בגמ' דידן והוא מידחי ליה מדרב נחמן. ואע"ג דהא דרב נחמן לא איתמר בחדא דוכתא לא איכפת לן בהכי דכמה מילין בגמ' דלא מיפרשא בדוכתייהו ומפרשן בדוכתי אהדיתי. הילכך הילכתא כדכתבינן ולית ביה ספיקא. עכ"ל:
1
ב׳וזה לשון פר"ח זצ"ל. ראינו רבותינו הגאונים ז"ל שאמרו הלכה כר' יוחנן דלא אשכחן בהדיא דפליג רב נחמן אהא דר' יוחנן. וראינו בתלמוד ארץ ישראל בכתובות פ' אלמנה ניזונית אמר ר' יוחנן אם היה דבר מופלג יש לו אונאה. מתני' פליגא על ר' יוחנן אלו דברים שאין להם אונאה הקרקעות פתר לה בדבר שאין שאינו מופלג פי' שלא הגיע הטעות לחצי דמי החפץ. ולא נתברר לנו דין זה היטב. וחזינן בפ' המקבל בענין זבן במאתים ושוה מנה כו' ואמרי נהרדעי משמיה דרב נחמן אין אונאה לקרקעות ממילא שמעי' דרב נחמן פליג על ר' יוחנן דהא מה דשוי מאה זבן במאתים ואמר רב נחמן אין לו אונאה. וכמה מקומות בתלמוד אמר בקרקעות דבר השוה כל כסף ואם תאמר יש להם ביטול מקח הנה גם הקרקע אינו שוה כל כסף. וכהנה רבות וצריכין פירוק יפה וראי' ברורה דהא רב נחמן בתרא הוא ואי אפשר לדחוייה אלא בראיה ולא יכולתי להכריע לפיכך לא פסקי' הלכה. ורבינו גאון אמר בלשון זה כללו של דבר כיון דר' יוחנן בעיקר הדין אמר ביטול מקח יש להן נקיטינן לה כוותיה ונקיטינן להא דרב נחמן בעסק לוקח דבר מיצרא בלחוד ולית לן לאחזוקי ורב נחמן פליג על ר' יוחנן דלא אשכחנא לר' נחמן דאורי לענין דינא אדרינא כי האי גוונא אלא לענין דינא לוקח דבר מיצרא עכ"ל. והשתא דפסיק הגאון כר' יוחנן ופר"ח זצ"ל מספקא ליה אי קיימא לן כר' יהודה אי כרב נחמן. ורבינו יצחק אלפס זצ"ל פסיק כר"נ אנו על מי נסמוך. בואו ונסמוך על דברי ר"ת זצ"ל דפסיק כר' יוחנן דביטול מקח יש להם בפלגא כגון שוה מנה במאתים וכרב נחמן פחות מפלגא דאמר בפ' האיש מקדש אמר רבא אמר רב נחמן האחין שחלקו כלקוחות הן אי טעו בפחות משתות נקנה מקח יותר משתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה. ואמר רבא הא דאמרת פחות משתות נקנה מקח לא אמרן אלא דלא משוי שליח אבל משוי שליח מצי אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. והא דאמ' יותר משתות בטל מקח לא אמרן אלא דלא אמר נפלוג בשומא דבי דינא אבל אמר נפלוג בשומא דבי דינא הא תנן שום הדיינין שפיחת שתות או הותיר שתות מכרן בטל רשב"ג אומר מכרן קיים. והא דאמ' שתות קנה ומחזיר אונאה לא אמרן אלא במטלטלי. אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות. משמע אבל ביתר משתות לא היה יכול לחלק בין מקרקעי למטלטלי דאפי' במקרקעי יש אונאה ביתר משתות ותימה דבפ' המקבל מסיק רב נחמן בהדיא דאפילו זבין במאתים ושוי מאה אין אונאה לקרקעות ובלאו הכי קשה אותה גירסא דקידושין דמייתי ראיה מרשב"ג דביתר משתות כי אמר ניפלוג כי שומא דבי דינא מכרן קיים. הלא לא אשכחן דלימא רשב"ג מכרן קיים אלא בשתות אבל ביתר משתות לא קאמר. מיהו בזה י"ל דבהדיא קתני בברייתא דכתובות פרק אלמנה ניזונת דאפי' מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה מכרן קיים. אבל קשה לרבינו תם זצ"ל דהא רב נחמן קאי כההיא שמעתא דקידושין דהלכה כדברי חכמים והיכי מייתי ראיה מרשב"ג. מיהו רש"י זצ"ל פי' שם דכולה ההיא מילתא קאמר לה רבא מסברא דנפשיה (קאמר) ולא אליבא דרב נחמן ולית ליה לרבא הא דאמר רב נחמן התם הלכה כחכמים ודוחק הוא. ונראה לרבינו תם זצ"ל כגירסת פר"ח זצ"ל והלכות גדולות שגורסין איפכא הא דאמרת שתות קנה כו' לא אמרן אלא דלא אמר נפלוג כי שומא דבי דינא אבל אמר נפלוג כי שומא דבי דינא לא דתנן שום הדיינין מייתי ראיה מדברי חכמים דאמרי מכרן בטל. והא דאמרת יתר משתות בטל מקח לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות דאפי' ביתר משתות אין להם אונאה. והא דאמר רב נחמן בשמעתין דאונאה אין להם ביטול מקח יש להם לאו ביותר משתות אלא בפלגא כגון שוה מנה במאתים. והא דאמר רב נחמן בפ' המקבל דזבן במאתים ושוי מאה אין אונאה לקרקעות לאו דוקא קאמר אלא כלומ' מעט פחות ממאתים אי נמי שוה מאה ומעט יותר. והוה מצינא לפרושי דדוקא קאמר ובכך הוא דלא הוי ביטול מקח. וכי קאמר ר"נ משמיה דחסא דביטול מקח יש להן היינו ביתר מפלגא. אבל בירוש' מוכיח כמו שפי' באלמנה ניזונת גבי אלמנה שהיתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה. ואמ' עלה בירוש' ניחא שוה מנה במאתים שוה מאתים במנה מ"מ הרי הפסידו היתומים מנה. שוה מנה במאתים ואין סופו לחזור משום מקח טעות פי' בתמיה ולמה נתקבלה כתובתה והא דנקט בתחלת הסוגיא שוה מנה במאתים לשון המשנה קא מסיק עלה קאי אותו ניחא אלא משוה מאתים במנה כלו' ניחא ממה ששנינו במשנתינו שוה מאתים במנה דנתקבלה כתובתה דהיכא דהפסידה את היתומים כמו סיפא אלא שוה מנה במאתים קשיא אמאי נתקבלה כתובתה כיון דסופן לחזור עליה משום מקח טעות. ומשני תפתר שהוקיר המקח א"ר בון קרא מסייעא לר' שמעון בן לקיש דאמר אין למקח אונאה א"ר יוחנן אם היה דבר מופלג יש למקח אונאה מתני' פליג על ר' יוחנן אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות. פתר לה לבר מדבר (שאינו) מופלג אלמא לדר' יוחנן משמע הוי ביטול מקח שוה מנה במאתים. מדמוקי לה כשהוקיר המקח. ואין לומר דר"נ סבר כרשב"ל דפליג עליה דר' יוחנן ולרשב"ל בפלגא לא הוי אונאה ביתר מפלגא הוי אונאה דא"כ הוו פליגי ר' יוחנן ורשב"ל במשהו דפחות מפלגא לכולי עלמא לא הוי אונאה וביתר מפלגא לכולי עלמא הוי אונאה ובפלגא מצומצם פליגי אין זו סברא לומר אלא משמע דאפי' יתר מפלגא אין אונאה לרשב"ל דלעולם אין למקח אונאה קאמר ועוד מדקאמ' מתני' פליגא על ר' יוחנן כו' ואי בפלגא מצומצם פליגי במאי קשיא ליה לר' יוחנן מדלרשב"ל:
2