אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קס״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 166
א׳וכן כתב רבי' יצחק אלפס זצ"ל אבל מערב של אמש בשל אמש ושל יום בשל יום:
1
ב׳[שם]
מתני' מי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות פרוטה פרוט' אלא א"כ הודיע לכל אחד ואחד מהן מים מעורבין בו ולא לתגר ימכרנו ביחד אע"פ שהודיען. שאין לוקחין אלא לדמות בו ולמוכרו בחנות:
מתני' מי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות פרוטה פרוט' אלא א"כ הודיע לכל אחד ואחד מהן מים מעורבין בו ולא לתגר ימכרנו ביחד אע"פ שהודיען. שאין לוקחין אלא לדמות בו ולמוכרו בחנות:
2
ג׳[שם]
מתני' מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו דכיון דנהגו יטילו ואין כאן טעות שכל היינות בחזקת כך. תנא למחצה לשליש ולרביע הכל כמנהג המדינה יטיל מים אם מחצה מחצה אם שליש שליש אמר רב ובין הגתות שנו:
מתני' מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו דכיון דנהגו יטילו ואין כאן טעות שכל היינות בחזקת כך. תנא למחצה לשליש ולרביע הכל כמנהג המדינה יטיל מים אם מחצה מחצה אם שליש שליש אמר רב ובין הגתות שנו:
3
ד׳[שם]
מתני' התגר נוטל מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת. מחמש גתות ונותן לתוך פיטום אחר שהכל יודעים בו שלא גדלו בשדותיו ומהרבה בני אדם לקח ובחזקת כן לוקחין ממנו ובלבד שלא יתכוין לערב ולהוציא קול לקנות הרוב ממקום שהוא משובח ולערב בו ממקום אחר ושכניו סבורים שכל הפירות מאותו מקום:
מתני' התגר נוטל מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת. מחמש גתות ונותן לתוך פיטום אחר שהכל יודעים בו שלא גדלו בשדותיו ומהרבה בני אדם לקח ובחזקת כן לוקחין ממנו ובלבד שלא יתכוין לערב ולהוציא קול לקנות הרוב ממקום שהוא משובח ולערב בו ממקום אחר ושכניו סבורים שכל הפירות מאותו מקום:
4
ה׳[שם]
מתני' ר' יהודה אומר לא יחלק חנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שמרגילן לבוא אצלו ומקפח מזון חבירו וחכמים מתירין מאי טעמא דרבנן דא"ל אנא פלגינא אמגוזי ואת פליג שוסקי. פר"ח זצ"ל והלכה כחכמים:
מתני' ר' יהודה אומר לא יחלק חנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שמרגילן לבוא אצלו ומקפח מזון חבירו וחכמים מתירין מאי טעמא דרבנן דא"ל אנא פלגינא אמגוזי ואת פליג שוסקי. פר"ח זצ"ל והלכה כחכמים:
5
ו׳[שם]
מתני' לא יפחות את השער למכור בזול מפני שמרגילן לבוא אצלו וחכמים אומרים זכור לטוב. מאי טעמא דרבנן משום דקא מרווח לה לתרעא. פר"ח זצ"ל והלכה כחכמים:
מתני' לא יפחות את השער למכור בזול מפני שמרגילן לבוא אצלו וחכמים אומרים זכור לטוב. מאי טעמא דרבנן משום דקא מרווח לה לתרעא. פר"ח זצ"ל והלכה כחכמים:
6
ז׳[שם]
מתני' לא יבור את הגריסין פולין גרוסות בריחיים אחת לשנים לא יברור מהם הפסולת לפי שמתוך שנראות יפות הוא מעלה על דמיהן הרבה מדמי הפסולת שנטל מהם וחכמי' מתירין ומודים שלא יבור מעל פי המגורה למעלה להראות יפות ואת הפסולת שבתוכם לא בירר לפי שאינו אלא כגונב את העין בברירה זו. מאן חכמים ר' אחא הוא דתניא ר' אחא מתיר בדבר הנראה:
מתני' לא יבור את הגריסין פולין גרוסות בריחיים אחת לשנים לא יברור מהם הפסולת לפי שמתוך שנראות יפות הוא מעלה על דמיהן הרבה מדמי הפסולת שנטל מהם וחכמי' מתירין ומודים שלא יבור מעל פי המגורה למעלה להראות יפות ואת הפסולת שבתוכם לא בירר לפי שאינו אלא כגונב את העין בברירה זו. מאן חכמים ר' אחא הוא דתניא ר' אחא מתיר בדבר הנראה:
7
ח׳[שם]
מתני' אין מפרכסין לא את האדם לא את הכלים לא את הבהמה פי' האדם עבד כנעני העומד לימכר:
מתני' אין מפרכסין לא את האדם לא את הכלים לא את הבהמה פי' האדם עבד כנעני העומד לימכר:
8
ט׳[שם ע"ב]
ת"ר אין משרבטין את הבהמה ואין נופחין בקרביים ואין שורין את הבשר במים. מאי אין משרבטין הכא תרגימו מיא דחיזרא. משקין אותה מי סובין והם נופחין מעיה ושערה נזקף ונראה שמינה. זעירא אמר רב הונא מזקפתא קירצוף. שמואל שרא למירמא תומי לסרבלא ליפותו עושה חוטי משי סביב. רב יהודה שרא לכסכוסי קיראי במי סובין בגדים מצויירין. רבה שרא למידק צררי להדק בגדי קנבוס במקבות עץ שיראה חוטין דקין. רבא שרא לצלומי גירי לצייר חיצים. רב פפא בר שמואל לצלומי דיקולי. והא אנן תנן אין מפרכסין לא את האדם ולא את הכלים. לא קשיא הא בחדתי מותר שאינו אלא ליפותו והרוצה להוסיף על דמיהן בשביל יפים מוחל הוא הא בעתיקי אסור שגונב את העין שנראים כחדשים. פרכוס דאדם מאי היא כי הא דההוא עבדא כותאה דאזל צבעיה לרישיה ולדיקניה שהיה לו זקן לבן וצבעו שחור ונראה כבחור אתא לקמיה דרבא א"ל זבנן קנה אותי לעבד וכנעני היה דעבד עברי אסור לקנות אחר החורבן שאין היובל נוהג א"ל ויהיו עניים בני ביתך אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל זבניה יומא חד א"ל אשקיין מיא אזל חוורא רישיה ולדיקניה א"ל חזי דאנא קשיש מאבוך קרי אנפשיה צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו:
ת"ר אין משרבטין את הבהמה ואין נופחין בקרביים ואין שורין את הבשר במים. מאי אין משרבטין הכא תרגימו מיא דחיזרא. משקין אותה מי סובין והם נופחין מעיה ושערה נזקף ונראה שמינה. זעירא אמר רב הונא מזקפתא קירצוף. שמואל שרא למירמא תומי לסרבלא ליפותו עושה חוטי משי סביב. רב יהודה שרא לכסכוסי קיראי במי סובין בגדים מצויירין. רבה שרא למידק צררי להדק בגדי קנבוס במקבות עץ שיראה חוטין דקין. רבא שרא לצלומי גירי לצייר חיצים. רב פפא בר שמואל לצלומי דיקולי. והא אנן תנן אין מפרכסין לא את האדם ולא את הכלים. לא קשיא הא בחדתי מותר שאינו אלא ליפותו והרוצה להוסיף על דמיהן בשביל יפים מוחל הוא הא בעתיקי אסור שגונב את העין שנראים כחדשים. פרכוס דאדם מאי היא כי הא דההוא עבדא כותאה דאזל צבעיה לרישיה ולדיקניה שהיה לו זקן לבן וצבעו שחור ונראה כבחור אתא לקמיה דרבא א"ל זבנן קנה אותי לעבד וכנעני היה דעבד עברי אסור לקנות אחר החורבן שאין היובל נוהג א"ל ויהיו עניים בני ביתך אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל זבניה יומא חד א"ל אשקיין מיא אזל חוורא רישיה ולדיקניה א"ל חזי דאנא קשיש מאבוך קרי אנפשיה צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו:
9
י׳הדרן איזהו הזהב
10
י״אפרק איזהו נשך
11
י״באיזהו נשך ואיזהו תרבית. איזהו נשך המלוה סלע בחמשה דינרין וסאתים חיטין בשלש זהו נשך מפני שהוא נושך דשקיל מיניה מאי דלא יהיב ליה:
12
י״ג[דף ס"א ע"א]
אמר רבא למה לי דכתב רחמנא לאו בגזל לאו בריבית לאו באונאה ילמדו זה מזה שבכולן חסרון ממון שמחסר את חבירו. צריכי דאי כתב רחמנא לאו ברבית משום דחידוש הוא דאפי' בלוה אסר רחמנא דאע"ג דמדעתיה יהיב שהרי מרווח טפי בדמי הלואה שהלוה מלוה וניחא ליה ללוה למיהב זוזא למלוה ולארווחי ארבעה זוזי אפי' הכי אסריה רחמנא מלוה ש"מ דחידוש הוא שחידשה תורה בריבית ולא מטעמא דממונ' חסרי' הילכך גזל ואונאה לא ילפינן מיניה. ואי כתב רחמנא לאו בגזל משום דבעל כרחיה אבל אונאה אימא לא. ואי כתב רחמנא לאו באונאה משום דלא ידע ומחיל. מיכן אני המחבר אומר כי שגגה היא מה שכתב הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל שאם הלוה רוצה ליתן בריבית למלוה ולמחול לו הריבית וליתן לו בתורת מתנה דשפיר דמי דהא הכא אמרינן דאזהרת לוה לאו משום דחסרי' ממונ' שברצון הוא נותן לו זוז ומוחל לו כדי להרויח ארבעה אפי' הכי אסיר:
אמר רבא למה לי דכתב רחמנא לאו בגזל לאו בריבית לאו באונאה ילמדו זה מזה שבכולן חסרון ממון שמחסר את חבירו. צריכי דאי כתב רחמנא לאו ברבית משום דחידוש הוא דאפי' בלוה אסר רחמנא דאע"ג דמדעתיה יהיב שהרי מרווח טפי בדמי הלואה שהלוה מלוה וניחא ליה ללוה למיהב זוזא למלוה ולארווחי ארבעה זוזי אפי' הכי אסריה רחמנא מלוה ש"מ דחידוש הוא שחידשה תורה בריבית ולא מטעמא דממונ' חסרי' הילכך גזל ואונאה לא ילפינן מיניה. ואי כתב רחמנא לאו בגזל משום דבעל כרחיה אבל אונאה אימא לא. ואי כתב רחמנא לאו באונאה משום דלא ידע ומחיל. מיכן אני המחבר אומר כי שגגה היא מה שכתב הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל שאם הלוה רוצה ליתן בריבית למלוה ולמחול לו הריבית וליתן לו בתורת מתנה דשפיר דמי דהא הכא אמרינן דאזהרת לוה לאו משום דחסרי' ממונ' שברצון הוא נותן לו זוז ומוחל לו כדי להרויח ארבעה אפי' הכי אסיר:
13