אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קע״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 171

א׳פר"ח זצ"ל וכן הלכה. דלקמן פסקינן בהדיא דהילכתא כר' ינאי ושרי ר' ינאי אפילו היכא דמשלם ליה זוזי כדפרי' בהגוזל קמא . תני רב ספרא בריבית דבי ר' חייא יש דברים שהן מותרין ואסורין מפני הערמת ריבית כיצד א"ל הלויני מנה א"ל מנה אין לי חיטין יש לי שאני נותן לך במנה כשער של עכשיו ונתנם לו וחזר ולקחם לו בכ"ד סלעים דאוזיל זה גביה סלע שהמנה כ"ה סלעים והוא היה דחוק למעות ולא היה יכול להמתין ליום השוק מותר שהרי לא העלה לו דמי החיטין יותר מדמיהן בשכר המתנת מעות והאי הוא דאוזיל לגביה ואסור לעשות כן מפני הערמת ריבית:
1
ב׳[שם] רבה
ורב יוסף דאמרי תרוייהו האי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא צריך לאיתהזויי בבי דרי פי' הפוסק על הפירות עד שלא יצא השער הברור אלא שער הבכיר הסמוך לקציר שהלקוטות מוכרין בזול זה סאה וזה סאתים ותנן מתני' אם יש לו מותר לפסוק אע"פ שלא יצא השער דקתני היה הוא תחילה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש צריך הלוקח לאיתחזויי אבי דרי של מוכר כשהוא דש וזורה תבואתו בגורן ופרכינן למאי מיבעי ליה להאי דאיתחזי אי למיקני ממש שלא יוכל המוכר לחזור הא לא קני בהכי אלא א"כ משך. אי לקבולי עליה מי שפרע כי לא מיתחזי נמי בבי דרי מקבל עליה מי שפרע ומאן יהיב זוזי אתרעא לבי תרי תלתא יהיב אי מתחזי ליה סמכא דעתיה דכל חד וחד ידע דעליה קא סמיך האי לוקח וסחורה מקויימת היא ואין דעתו לחזור. הילכך אי הדר ביה מוכר איכא למילטייה במי שפרע ואי לא מצי למימר אמינא דאשכחת פירי דשפירי מדידי ושקלת:
2
ג׳[שם]
אמר רב אשי השתא דאמרת משום אפי' לא איתחזי אבי דרי נמי אלא אשכחיה בשוקא לאחר זמן ואמר חזי דעלך קא סמיכנא איכא מי שפרע. ופירש"י זצ"ל דלהכי נקט תרעא חריפא שאין פוסקין עליו אלא למי שיש לו גורן דאילו שער הברור פוסקין אף עם מי שאין לו ולא ידענא דהואיל וטעמא דמילתא הוא משום דלא סמכא דעתא משום דלתרי תלתא יהיב אפי' בשער הברור נמי לא סמכה דעתיה וליתה מי שפרע:
3