אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קפ״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 186
א׳ור"ת פי' סיפא שמכר לו מכירה גמורה ואחר כן נתנדב הלוקח מעצמו והבטיח למוכר וא"ל לכשיהי' לך מעות אחזירם לך מותר והוא דקנו מיניה דהאי. עכ"ל:
1
ב׳[שם]
ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה שלא באחריות חזייה דהוה קא עציב א"ל אמאי קא עציבת אי טרפו לה מינך מגבינא לך שופרא שכחא ופירי מעידית שבנכסיי. אמר אמימר פטומי מילי בעלמא נינהו:
ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה שלא באחריות חזייה דהוה קא עציב א"ל אמאי קא עציבת אי טרפו לה מינך מגבינא לך שופרא שכחא ופירי מעידית שבנכסיי. אמר אמימר פטומי מילי בעלמא נינהו:
2
ג׳[דף ס"ו ע"א]
א"ל רב אשי לאמימר טעמא מאי משום דלוקח בעי לאתנויי והכא מוכר קא מתני אמרת פטומי נינהו. אלא מתני' דקתני לכשיהי' לך מעות אחזירם לך מוכר הוא דבעי לאתנויי והכא מוכר לא מתני ולוקח קא מתני ואמרי' מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ואמר רבא דא"ל בסיפא מדעתי טעמא דא"ל מדעתי הא לא אמר ליה מדעתי לא אמרי' פטומי מילי נינהו. א"ל נעשה כמאן דא"ל מדעתי. כאן דמוכר בעי לאתנויי ולא אתני והלוקח מדנפשיה קאמר נעשה כאומר לו מדעתיה אחזירם לך אם ארצה ואע"ג דלא פירש מדעתי כמאן דאמר מדעתי דמי ואין עליו לכופו הילכך אי נמי אהדרינהו השתא הוא דהדר וזכין להו. ופי' ר"ח זצ"ל ופרקי' סיפא נעשה כאומר לו מדעתי' פי' כיון שהיתה מקצת הקרקע מכירה חלוטה בלא תנאי ואחרי שזכה בה אמר המוכר תחזיריה לי נעשה כאילו הלוקח אמר למוכר לכשיהיו לך מעות אחזיר לך זה הקרקע שקניתי ממך שאילו רצה היה אומר לו לאו שהרי נגמרה המכירה וכבר זכה בה. אלא כיון שנתרצה וקנו ממנו עדיו תנאו קיים. ומותר ללוקח לאכול הפירות שהרי המוכר גמר והקנהו. וכי הלוקח מדעתו קיבל עליו זה ולא היה המוכר על תנאי זה וגם לא היה התנאי קודם קיום המכירה שיש חשש כיון שידע המוכר שיחזור אליו לא גמר ואקני. לפיכך כיון שהיה התנאי אחרי המכירה מרצון הלוקח מדעת עצמו. ואפילו אם הוא מבקש את המוכר והתנאי קיים. הילכך כל היכא דמוכר בעי אתנויי ואתני לוקח. ואי לוקח הוא דבעי אתנויי כגון קיבול אחריות וכיוצא בו ואתני מוכר ולא קני מיניה אמרי' פטומי מילי בעלמא נינהו:
א"ל רב אשי לאמימר טעמא מאי משום דלוקח בעי לאתנויי והכא מוכר קא מתני אמרת פטומי נינהו. אלא מתני' דקתני לכשיהי' לך מעות אחזירם לך מוכר הוא דבעי לאתנויי והכא מוכר לא מתני ולוקח קא מתני ואמרי' מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ואמר רבא דא"ל בסיפא מדעתי טעמא דא"ל מדעתי הא לא אמר ליה מדעתי לא אמרי' פטומי מילי נינהו. א"ל נעשה כמאן דא"ל מדעתי. כאן דמוכר בעי לאתנויי ולא אתני והלוקח מדנפשיה קאמר נעשה כאומר לו מדעתיה אחזירם לך אם ארצה ואע"ג דלא פירש מדעתי כמאן דאמר מדעתי דמי ואין עליו לכופו הילכך אי נמי אהדרינהו השתא הוא דהדר וזכין להו. ופי' ר"ח זצ"ל ופרקי' סיפא נעשה כאומר לו מדעתי' פי' כיון שהיתה מקצת הקרקע מכירה חלוטה בלא תנאי ואחרי שזכה בה אמר המוכר תחזיריה לי נעשה כאילו הלוקח אמר למוכר לכשיהיו לך מעות אחזיר לך זה הקרקע שקניתי ממך שאילו רצה היה אומר לו לאו שהרי נגמרה המכירה וכבר זכה בה. אלא כיון שנתרצה וקנו ממנו עדיו תנאו קיים. ומותר ללוקח לאכול הפירות שהרי המוכר גמר והקנהו. וכי הלוקח מדעתו קיבל עליו זה ולא היה המוכר על תנאי זה וגם לא היה התנאי קודם קיום המכירה שיש חשש כיון שידע המוכר שיחזור אליו לא גמר ואקני. לפיכך כיון שהיה התנאי אחרי המכירה מרצון הלוקח מדעת עצמו. ואפילו אם הוא מבקש את המוכר והתנאי קיים. הילכך כל היכא דמוכר בעי אתנויי ואתני לוקח. ואי לוקח הוא דבעי אתנויי כגון קיבול אחריות וכיוצא בו ואתני מוכר ולא קני מיניה אמרי' פטומי מילי בעלמא נינהו:
3
ד׳[שם]
כההוא שכיב מרע דכתב גיטא לדביתהו ואיתנח אמרה ליה אמאי איתנח אי קיימת דידך אנא ואסיקנא כיון דלאו בדידה קיימא למישדא תנאה בגיטא לאו תנאי הוא. מהו דתימא הוא גופיה אדעתא דידה גמר ויהיב גיטא קמ"ל פטומי מילי בעלמא נינהו. פי' נעשה כאומרת אי קיימת ובעינא מדעתאי בההיא שעתא איהוו לך לאינתו:
כההוא שכיב מרע דכתב גיטא לדביתהו ואיתנח אמרה ליה אמאי איתנח אי קיימת דידך אנא ואסיקנא כיון דלאו בדידה קיימא למישדא תנאה בגיטא לאו תנאי הוא. מהו דתימא הוא גופיה אדעתא דידה גמר ויהיב גיטא קמ"ל פטומי מילי בעלמא נינהו. פי' נעשה כאומרת אי קיימת ובעינא מדעתאי בההיא שעתא איהוו לך לאינתו:
4