אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קצ״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 191

א׳וכן כתב הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל המלוה את חבירו על השדה ואמר לו אם לא תחזיר לי מכאן עד שלש שנים הרי היא שלי הרי זה לא קנה מפני שהיא אסמכתא. לפיכך מנכה לו כל הפירות שאכל מפני שהן ריבית של תורה. אבל אם א"ל המוכר אם לא אחזיר לך עד שלש שנים קנה אותה מעכשיו והביא לו בתוך ג' שנים אין לו פירות. הביא לו לאחר ג' הרי כל הפירות ללוקח. עכ"ל:
1
ב׳[דף ס"ז ע"א]
ההיא איתתא דאמרה ליה לההוא גברא זיל זבין לי ארעא מקריביי. אזל זבן לה ארעא אמר ליה המוכר לשליח אי הוו לי זוזי מהדרא לי ניהלי ורוצה אני שתקבל מעותיה א"ל את וטולא אחי. פרש"י זצ"ל את והיא קרובים ותתרצו ביניהם. וטולא לשון ארמי בין בזכרים בין בנקבות כשירצה לומר אתה והוא או אתה והיא. כך ראיתי בתשובת הגאונים. ואני שמעתי שזה שמה. אמר רבא בר רב הונא כל את וטולא אחי סמכא דעתא ולא גמר ואקני והדרא ארעא ופירי כי ריבית קצוצה הוא ויוצאה בדיינין או דילמא כי אבק ריבית הוו ואין יוצאין בדיינין אמר רבה בר רב הונא כאבק ריבית הוו ואין יוצאין בדיינין. וכן אמר רבא כאבק ריבית הוו ואין יוצאין בדיינין א"ל אביי לרבא משכנתא מאי מישכן לו כרם ולא קצץ עמו לאכול פירות לשום ריבית אלא סתם והוא ירדו אבל התם טעמא מאי משום דלא קץ ליה הכא נמי לא קץ ליה. פרש"י זצ"ל ופליגי אדרב נחמן דאמר לעיל הדרא ארעא והדרי פירי אמר רב פפי עבד רבינא עובדא וחשיב כמה אוכל פירות ואפקינהו מיניה דלא כרבה בר רב הונא:
2