אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קצ״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 193
א׳כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל והילכתא כרב אשי. האי משכנתא בדנכייתא היא. כי היכי דלא תקשי הילכתא אהילכתא דהא משכנתא בלא נכייתא קיימא לן כרבינא דרבית קצוצה היא ויוצאה בדיינין דהויא ליה כהלויני על מנת שתאכל זו בחנם דהיינו ריבית קצוצה. ואיכא מאן דסבירא ליה דהילכתא כרבינא בזביני לחוד אבל משכנתא אבק ריבית הוא ומקיים להא משכנתא בלא נכייתא. עכ"ל:
1
ב׳[שם ע"ב]
ואמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא האי משכנתא באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא. פירש"י זצ"ל באתרא דמסלקי לא ניכול פירי אלא בנכייתא שמנכה לו מן החוב דבר הקצוב לשנה דנראה כמוכרו לו ויורד לספק שאפי' תלקה ולא יהיו בה פירות ינכה לו אותו קצבה. הילכך כי שקיל נמי טפי לאו ריבית הוא ודוקא באתרא דמסלקי אבל באתרא דלא מסלקי כל ימי הזמן הוי כמכורה אצלו ובלא נכייתא נמי אכיל עכ"ל. ואי צורבא מרבנן הוא שצריך ליישר את דבריו ולהתקדש אף במותר לו פן ילמדו אחרים ממנו לזלזל באיסורין אף בנכייתא לא ניכול אלא במאי בו ניכול בקיצותא הניחא למ"ד קיצותא שריא אלא למ"ד קיצותא אסור מאי איכא למימר. דאיתמר קיצותא פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר קיצותא שריא וחד אמר קיצותא אסור. היכי דמי קיצותא דא"ל עד חמש שנים אכילנא לה בלא נכייתא. מיכן ואילך שיימינן לך כולהו פירי . מאן דאסר בקמייתא דאמ' באוכל בלא נכייתא פליגי סבר דבתרייתא לכולי עלמא שרי. מאן דאסר בבתריית' דאמ' דאפילו כי אכיל חמש שנים קמאי בנכייתא פליגי דחד מנייהו אסר היכי שרי כי משכנתא דסורא דכתבי במשלם שניא האלין תיפוק וכו' דלא מיחזי כהלואה אלא כלוקח ממנו פירות השנים האלו במעות הללו. כתב הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל הורו רבותיי שהמלוה את חבירו ומישכן לו שדהו על מנת שיאכל פירותיה כל ימי המשכונה אע"פ שאינו מנכה לו כלום הרי זה אבק ריבית ואינה יוצאה בדיינין שאין הממשכן את השדה דומה לממשכן חצרו שהרי אין בשדה מצויין פירות בעת ההלואה ואפשר שירויח ויהיו שם פירות ואפשר שיפסיד בזריעתה ובעבודתה ולפיכך היא אבק ריבית. וכן אין המשכונ' דומה למי ששכר באסמכתא שהמוכר באסמכתא לא מכר וגמר והקנהו גוף זה לפירותיו. ובזה יראה מן התלמוד שהמשכונה אבק ריבית ואין לך להעמידה אלא בממשכן שדהו כמו שהורו רבותיי:
ואמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא האי משכנתא באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא. פירש"י זצ"ל באתרא דמסלקי לא ניכול פירי אלא בנכייתא שמנכה לו מן החוב דבר הקצוב לשנה דנראה כמוכרו לו ויורד לספק שאפי' תלקה ולא יהיו בה פירות ינכה לו אותו קצבה. הילכך כי שקיל נמי טפי לאו ריבית הוא ודוקא באתרא דמסלקי אבל באתרא דלא מסלקי כל ימי הזמן הוי כמכורה אצלו ובלא נכייתא נמי אכיל עכ"ל. ואי צורבא מרבנן הוא שצריך ליישר את דבריו ולהתקדש אף במותר לו פן ילמדו אחרים ממנו לזלזל באיסורין אף בנכייתא לא ניכול אלא במאי בו ניכול בקיצותא הניחא למ"ד קיצותא שריא אלא למ"ד קיצותא אסור מאי איכא למימר. דאיתמר קיצותא פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר קיצותא שריא וחד אמר קיצותא אסור. היכי דמי קיצותא דא"ל עד חמש שנים אכילנא לה בלא נכייתא. מיכן ואילך שיימינן לך כולהו פירי . מאן דאסר בקמייתא דאמ' באוכל בלא נכייתא פליגי סבר דבתרייתא לכולי עלמא שרי. מאן דאסר בבתריית' דאמ' דאפילו כי אכיל חמש שנים קמאי בנכייתא פליגי דחד מנייהו אסר היכי שרי כי משכנתא דסורא דכתבי במשלם שניא האלין תיפוק וכו' דלא מיחזי כהלואה אלא כלוקח ממנו פירות השנים האלו במעות הללו. כתב הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל הורו רבותיי שהמלוה את חבירו ומישכן לו שדהו על מנת שיאכל פירותיה כל ימי המשכונה אע"פ שאינו מנכה לו כלום הרי זה אבק ריבית ואינה יוצאה בדיינין שאין הממשכן את השדה דומה לממשכן חצרו שהרי אין בשדה מצויין פירות בעת ההלואה ואפשר שירויח ויהיו שם פירות ואפשר שיפסיד בזריעתה ובעבודתה ולפיכך היא אבק ריבית. וכן אין המשכונ' דומה למי ששכר באסמכתא שהמוכר באסמכתא לא מכר וגמר והקנהו גוף זה לפירותיו. ובזה יראה מן התלמוד שהמשכונה אבק ריבית ואין לך להעמידה אלא בממשכן שדהו כמו שהורו רבותיי:
2