אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קצ״זOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 197
א׳באתי להשיב למורי הישיש ה"ר משה. ונראה לי שכיון לדון כהלכה ומורי הרב ר' שאלתיאל הסכימה דעתו לדעתינו ופשוט כי בתערומת משכנתא זו לא נפקיע דין מצרנותו שא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן הישר והטוב כל אדם יערים בכך. וראיה לדבר מתנה לית בה משום דינא דבר מיצרא . ופי' רבינו האלפסי דאמ' איערומי הוא שכתב לשון מתנה אע"ג דליכא סהדי דמכר טפי ממתנה שהרי עדים החתומים על השטר שהוזכר לשון מתנה אינו מועיל דניכרים דברי אמת. וכן גבי זבין גריוא דארעא בי מיצעי אסקינן איערומי קא מערים. ואיזה חסר לב לא יבין בשטר משכנתא שלותה מרת צפורה מר' יצחק זקוק בה' בתמוז שאם לא תפרע לו עד א' באב שיתן לו ח' זקוקים ותמכור לו הבית שהיתה הערמה והמשיאו עצה זו לא הועיל לו כלום כי אפילו לפי דבריהם שהיתה משכנתא הלא לא משכנה אפי' לחודש אחד וסתם משכנתא שדברו חכמים הוא שלא יוכל לסלקה המלוה קודם שנה ואז היא שכונה גביה לענין דינא דבר מצרא כדאמרי' בהמקבל ובאיזהו נשך אמר רב אשי סתם משכנתא שתא למאי נפקא מינא דאי אכיל לה שתא מצי מסלק ליה ואי לא [לא] מצי מסלק ליה. ואמר רב אשי אמרו לי סבי דמתא מחסיא מאי משכנתא דשכונה גביה למאי נ"מ לדינא דבר מצרא. ועלה דלעיל קאי מאי משכנתא דמיירי בשתא שהלשון מוכיח מאי משכנתא דשכונה גביה שהיא נראת כאילו היא שלו ואין לך שכן גדול ממנו. ודכוותה אשכחנא בתי ערי חומה שנחלטין לשנה דכתיב אם לא יגאל וגו' ואע"ג שאין ראיה לדבר זכר לדבר אבל פחות מיכן לא הויא שכונה גביה לגבי דינא דבר מצרא כיון שהתנה שיכול לסלקו קודם שנה. ובסוף איזהו נשך גרסינן רב מרי בר רחל מישכן לו ההוא גוי ביתא כו' עד האי לא אתית למר אגר ביתא עד האידנא דסתם משכנתא שתא ולא מצי מסלק ליה וכו'. מיהו משום דינא דבר מצרא סבר רב מרי דליכא דדמי כאילו מגוי זבן כדאמרי' בהמקבל ואפי' הכי אמר רבא אי הוה ידענ' דממשכן ליה לא הוה מזביננא פי' משום דינא דבר מיצרא דלא דמי לזבן מגוי דהתם א"ל אריא אברוחי לך ממיצרא שהגוי גר בשכונתו אבל כאן שמשכנה לו הגוי לישראל וישראל דר בה ואין לה היזק אית בה דינא דבר מיצרא וכו'. ונ"ל דשמעינן מינה תרתי חדא דבמשכנת' דשתא מיירי. ועוד דבבתים שייך דינא דבר מיצרא אילו היו ישראלי' לכולי עלמא לפי מה שפירש לעיל. וכן פי' לה בתוספות רבי' יעבץ הלוי. וגם רבינו יצחק בר מרדכי כתב בתוספ' שנראה לו דדיינינן בבתים כמו בשדות דינא דבר מיצרא. דמשמע פרק המקבל דיישוב בתים עדיף מזריעת שדה לדינא דבר מיצרא ושני בתים זה אצל זה ניחא תשמישייהו כמו מחרישה אחת לשתי שדות ותשמישן שוה. אבל אפסיק משוניתא או ריכבא דדיקלא שהביא רבי' תם זצ"ל אין תשמישם שוה הילכך לית בה משום דינא דבר מיצרא וכן שמעתי. ותו הרי הקדמונים נהוג אפי' בבתים ואין לשנות דהכל כמנהג המדינ'. והרי זאת האשה בידה לסלקו מיד. ותו מלשון השטר משמע שנתכוונו למכירה וקשיא לן אההיא דאמרי' אי כתב בו אחריות וכו' ומפ"ק דקידושין ומפרק חזקת הבתים גבי הרי זו נתונה ומכור' דמשמע דלית בה משום דינא דבר מיצרא. ומריש פרק אף על פי משמע דליפות כחו הוי ראשון במכר ושני במתנה ולא שייך לדין זה לכן קיצרנו. כתבנו הנראה לנו וחיים ושלום יוסיפו למורי הישיש - אבי העזרי. ומורי הרב ר' יהונתן זצ"ל פי' אפי' משכנתא בלא שתא כדפרי' לקמן בפ' המקבל:
1
ב׳[שם]
אמר רבא לית הילכתא לא כטרשאי פפונא ולא כשטרי מחוזנאי ולא כחכירי נרשאי. כטרשאי פפונאי טרשא דרב פפא דאמר לעיל שכראי לא פסיד לית הילכתא כוותיה. שטרי מחוזנאי בני מחוזא דזקפי רווחא אקרנא שקונים פרקמטיא בעלי בתים ונותנים לתגרים למחצית שכר ושמין כך וכך יהיה שכר בהם וזוקפין מחצית שכר עם הקרן וכותבין בשטר פלוני חייב לפלוני כך וכך לזמן פלוני מי יימר דהווי רווחא א"ל מר בר אמימר לרב אשי והא אבא עביד הכי וכי אתו לקמיה ואמרי ליה לא הוה רווחא מהימן להו. א"ל התינח היכא דאיתא לדידיה בחיים לזמן הפרעון שהוא חסיר ומאמינם אלא שכיב ונפל שטרא קמי דיתמי מאי היורשין יגבו הכל כשגגה היוצאה מלפני השליט ונח נפשיה דאמימר. חכיר המקבל שדה מחבירו בעשרת כורין חיטין לשנה בין תעשה הרבה בין תעשה מעט. חכירי נרשאי שהיו בעלי בתים מלוים מעות על שדותיהם וחוזרין וחוכרין אותה להם בכך וכך כורין לשנה. וכתבינן ליה הכי משכן ליה פלניא אדעא לפלוני והדר חכרה מיניה אימת קנאה האי מלוה להך שדה דאקנייה ניהליה לבעלים בתורת חכירות נמצא נוטל ריבית קצוצה שהרי אין טורח בה ואם תלקה לא יפסיד מחכירתו כלום. והאידנא דכתבינן הכי וקנינא מיניה ושהינא כמה עידנין ביד המלוה ועשה הוא ואכל בנכייתא והדר חכרה מיניה שפיר דמי כדי שלא תנעול דלת בפני לווין. ולא מילתא היא דאפי' שהייה נמי אסור דריבית גמורה היא. שהרי אין כאן ספק כעושה ואוכל דפעמים שמוציא ואינו נוטל. כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל ולאו מילתא היא אלא הילכתא כדכתבינן במישלם שניא אלין תיפק אדעא דא בלא כסף והכי פסקי רבנן דקשישי עכ"ל. וזה לשון פר"ח זצ"ל ושקלינן וטרינן בשמעתא טובא ולא אשכחנא היתירא אלא במשכנתא דסורא. ומכירה על תנאי כל זמן שיהיו לי מעות תחזירנה לי זו וכיוצא בו איסורא טפי מן משכנתא דמשכנתא אבק ריבית ומכירה כזו דינה כריבית קצוצה כרבינא דקיימא לן בהא כרבינא. עכ"ל:
אמר רבא לית הילכתא לא כטרשאי פפונא ולא כשטרי מחוזנאי ולא כחכירי נרשאי. כטרשאי פפונאי טרשא דרב פפא דאמר לעיל שכראי לא פסיד לית הילכתא כוותיה. שטרי מחוזנאי בני מחוזא דזקפי רווחא אקרנא שקונים פרקמטיא בעלי בתים ונותנים לתגרים למחצית שכר ושמין כך וכך יהיה שכר בהם וזוקפין מחצית שכר עם הקרן וכותבין בשטר פלוני חייב לפלוני כך וכך לזמן פלוני מי יימר דהווי רווחא א"ל מר בר אמימר לרב אשי והא אבא עביד הכי וכי אתו לקמיה ואמרי ליה לא הוה רווחא מהימן להו. א"ל התינח היכא דאיתא לדידיה בחיים לזמן הפרעון שהוא חסיר ומאמינם אלא שכיב ונפל שטרא קמי דיתמי מאי היורשין יגבו הכל כשגגה היוצאה מלפני השליט ונח נפשיה דאמימר. חכיר המקבל שדה מחבירו בעשרת כורין חיטין לשנה בין תעשה הרבה בין תעשה מעט. חכירי נרשאי שהיו בעלי בתים מלוים מעות על שדותיהם וחוזרין וחוכרין אותה להם בכך וכך כורין לשנה. וכתבינן ליה הכי משכן ליה פלניא אדעא לפלוני והדר חכרה מיניה אימת קנאה האי מלוה להך שדה דאקנייה ניהליה לבעלים בתורת חכירות נמצא נוטל ריבית קצוצה שהרי אין טורח בה ואם תלקה לא יפסיד מחכירתו כלום. והאידנא דכתבינן הכי וקנינא מיניה ושהינא כמה עידנין ביד המלוה ועשה הוא ואכל בנכייתא והדר חכרה מיניה שפיר דמי כדי שלא תנעול דלת בפני לווין. ולא מילתא היא דאפי' שהייה נמי אסור דריבית גמורה היא. שהרי אין כאן ספק כעושה ואוכל דפעמים שמוציא ואינו נוטל. כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל ולאו מילתא היא אלא הילכתא כדכתבינן במישלם שניא אלין תיפק אדעא דא בלא כסף והכי פסקי רבנן דקשישי עכ"ל. וזה לשון פר"ח זצ"ל ושקלינן וטרינן בשמעתא טובא ולא אשכחנא היתירא אלא במשכנתא דסורא. ומכירה על תנאי כל זמן שיהיו לי מעות תחזירנה לי זו וכיוצא בו איסורא טפי מן משכנתא דמשכנתא אבק ריבית ומכירה כזו דינה כריבית קצוצה כרבינא דקיימא לן בהא כרבינא. עכ"ל:
2
ג׳[שם]
מתני' אין מושיבין חנוני למחצית שכר ולא יתן לו מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר אלא נותן לו שכרו כפועל (בטל). פרש"י זצ"ל לא יאמר בעל הבית לחנוני הרי פירות נמכרין בשוק ארבע סאין בסלע ואתה מוכרן בחנות פרוטה פרוטה ומשתכר סאה הילך פירות ותמכור תמיד ונחלוק השכר:
מתני' אין מושיבין חנוני למחצית שכר ולא יתן לו מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר אלא נותן לו שכרו כפועל (בטל). פרש"י זצ"ל לא יאמר בעל הבית לחנוני הרי פירות נמכרין בשוק ארבע סאין בסלע ואתה מוכרן בחנות פרוטה פרוטה ומשתכר סאה הילך פירות ותמכור תמיד ונחלוק השכר:
3