אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קצ״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 198
א׳וטעמא דמילתא דאמר לקמן הך עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון סתם המקבל פרקמטיא למחצית שכר מקבל עליו חצי אחריות הקרן באונסא וזולא. הילכך ההוא פלגא כיון דמחייב באונסא מלוה היא אצלו שהרי שומא היא אצלו במעות כשער שבשוק. ודינו ליטול חצי שכר נמצא מתעסק בחציו של בעל הבית שהוא פקדון אצלו בשכר ביטול מעות המלוה לפיכך אסור אלא א"כ נותן לו שכר עמלו בחציה. מאי כפועל בטל. אמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מיניה. פרש"י זצ"ל אם היה נגר או נפח כמה אדם רוצה ליטול ליבטל ממלאכה כבידה כזו ולעשות מלאכה קלה כזו. ור"ח פי' כגון חייט שתופר כל בגד בכסף ועת שאין בידו מלאכה לעשות אלא יושב ובטל תופר בגד בשני שלישי כסף בשכרו וחלקי בריוח:
1
ב׳[שם ע"ב]
ת"ר כמה צריך להעלות שכר בין מרובה בין מועט דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר אפי' לא טיבל עמו אלא בציר ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת זהו שכרו. ר' שמעון בן יוחי אומר נותן לו משלם פרש"י זצ"ל ר' יהודה מיקל טפי מר' מאיר דר' מאיר בעי שיפסוק עמו לשם שכר. מיהו בכל מה שיאות לקבל עליו בשכרו הן רב הן מעט הא קביל עליה. ור' יהודה לא בעי שיפסוק עמו לשם שכר אלא טיבל עמו בציר כאחד מן השוק ור' שמעון אומר נותן לו שכרו משלם דהיינו כפועל בטל. ת"ר אין שמין לא את העזים ולא את הרחלים ולא כל דבר שאין עושה ואוכל למחצה אבל עושה ואוכל כגון פרה החורשת וחמור הטוענת משוי פעולתם הוא שכר עמל ומזון. ר' יוסי בר' יהודה אומר שמין את העזים מפני שחולבות ואת הרחלים מפני שהן גוזזות. ושוטפות ומורטות ואת התרנגולת מפני שהיא עושה ואוכלת. ות"ק גיזה וחלב לא ספיק לשכר עמלו ומזונו בגיזה וחלב דכ"ע לא פליגי כי פליגי בניסיובי ותותרי. ניסיובי פסולת מי החלב ותותרי שטיפת ומריקת הרחלים. ת"ק סבר לה כר' שמעון בן יוחי דאמר נותן לו משלם ור' יוסי בר יהודה סבר לה כאבוה. דאמר אפי' לא טיבל עמו אלא בציר ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת זהו שכרו. ת"ר משכרת אשה לחברתה תרנגולת בשני אפרוחים לשנה או שיש לה תרנגולת מותרת לומר לבעלת בצים בלשון שכירות תני לי בצים ואושיב לך תרנגולת עליהם ויופריחו באפרוחים ואטול שני אפרוחים בשכרי אבל בלשון חלוקה כגון אשה שאמרה לחברתה תרנגולת שלי ובצים שליכי ואני ואת נחלוק באפרוחי' ר' יהודה מתיר ור' שמעון אוסר פ' דכל לשון חלוקה עיסקא הוא. וכיון דאחריות חצי בצים עליה אשתכח פלגא מלוה. אבל בלשון שכירות אין אחריות הבצים על בעלת תרנגולת ור' יהודה לא בעי שכר עמלו ומזונו. איכא בצים מוזרות שאין קולטות אפרוח ונוטלתן בשכרן והן מותרות באכילה דאמר מר בשחיטת חולין בצים מוזרות נפש יפה תאכלם ור' יהודה לטעמיה דאמר אפי' לא טיבל עמו אלא בציר זהו שכרו. ור' שמעון לטעמיה דאמר נותן לו שכרו משלם. ת"ר מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות מעלין לבהמה מעלין להעלות ולדות בשכר עמלו ומזונו מעלין ואין משנין ממנהג המדינה. רשב"ג אומר שמין עגל עם אמו וסייח עם אמו אפי' במקום שנהגו להעלות לו שכר כתף למעות. ה"ג באלפס ובפר"ח זצ"ל:
ת"ר כמה צריך להעלות שכר בין מרובה בין מועט דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר אפי' לא טיבל עמו אלא בציר ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת זהו שכרו. ר' שמעון בן יוחי אומר נותן לו משלם פרש"י זצ"ל ר' יהודה מיקל טפי מר' מאיר דר' מאיר בעי שיפסוק עמו לשם שכר. מיהו בכל מה שיאות לקבל עליו בשכרו הן רב הן מעט הא קביל עליה. ור' יהודה לא בעי שיפסוק עמו לשם שכר אלא טיבל עמו בציר כאחד מן השוק ור' שמעון אומר נותן לו שכרו משלם דהיינו כפועל בטל. ת"ר אין שמין לא את העזים ולא את הרחלים ולא כל דבר שאין עושה ואוכל למחצה אבל עושה ואוכל כגון פרה החורשת וחמור הטוענת משוי פעולתם הוא שכר עמל ומזון. ר' יוסי בר' יהודה אומר שמין את העזים מפני שחולבות ואת הרחלים מפני שהן גוזזות. ושוטפות ומורטות ואת התרנגולת מפני שהיא עושה ואוכלת. ות"ק גיזה וחלב לא ספיק לשכר עמלו ומזונו בגיזה וחלב דכ"ע לא פליגי כי פליגי בניסיובי ותותרי. ניסיובי פסולת מי החלב ותותרי שטיפת ומריקת הרחלים. ת"ק סבר לה כר' שמעון בן יוחי דאמר נותן לו משלם ור' יוסי בר יהודה סבר לה כאבוה. דאמר אפי' לא טיבל עמו אלא בציר ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת זהו שכרו. ת"ר משכרת אשה לחברתה תרנגולת בשני אפרוחים לשנה או שיש לה תרנגולת מותרת לומר לבעלת בצים בלשון שכירות תני לי בצים ואושיב לך תרנגולת עליהם ויופריחו באפרוחים ואטול שני אפרוחים בשכרי אבל בלשון חלוקה כגון אשה שאמרה לחברתה תרנגולת שלי ובצים שליכי ואני ואת נחלוק באפרוחי' ר' יהודה מתיר ור' שמעון אוסר פ' דכל לשון חלוקה עיסקא הוא. וכיון דאחריות חצי בצים עליה אשתכח פלגא מלוה. אבל בלשון שכירות אין אחריות הבצים על בעלת תרנגולת ור' יהודה לא בעי שכר עמלו ומזונו. איכא בצים מוזרות שאין קולטות אפרוח ונוטלתן בשכרן והן מותרות באכילה דאמר מר בשחיטת חולין בצים מוזרות נפש יפה תאכלם ור' יהודה לטעמיה דאמר אפי' לא טיבל עמו אלא בציר זהו שכרו. ור' שמעון לטעמיה דאמר נותן לו שכרו משלם. ת"ר מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות מעלין לבהמה מעלין להעלות ולדות בשכר עמלו ומזונו מעלין ואין משנין ממנהג המדינה. רשב"ג אומר שמין עגל עם אמו וסייח עם אמו אפי' במקום שנהגו להעלות לו שכר כתף למעות. ה"ג באלפס ובפר"ח זצ"ל:
2