אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ב׳Ohr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 2
א׳הא למדת דליתא לדבן ננס אפי' הכי טרחי' לאוקמי מתניתין לכולי עלמא. ותמיה אני הואיל וודאי איכא שבועת שוא היכי משבעינן להו ובפ' שבועת הדיינין תנן שהיו מאיימין עליהן טובא כדי שימנע מלישבע אע"ג דלא ידינינ' אי בקושטא בעי לאישתבועי אי לא ואמ' בהאגדה אין מוסרין שבועה למי שהוא רץ אחר השבועה. ובפ"ק דפסחים גבי שני שבילין אמר רבא ואי תימא ר' יוחנן בבת אחת דברי הכל טמאין אלמא אע"ג דאיכא חד ודאי טהור אפי' הכי הואיל ובאו שניהן לישאל בבת אחת מטמאי' לתרווייהו אע"ג דלכל אחד ואחד אית ליה חזקת טהרה הכא נמי אע"ג דלכל אחד ואחד אית ליה חזקת כושר הואיל ובודאי חד מנייהו בעי לאשתבועי לשיקרא אית לן למיפסל לתרווייהו. ואין נראה לי לחלק דשאני הכא שכל אחד ואחד אומר ברי לי שאני נשבע באמת דהא גבי שבילין כל אחד יש לו חזקת טהרה ואפ"ה מטמאינן להו. ונראה בעיני דאפילו רבנן מודו שאין להשביע שניהם בבת אחת דהא איכא ודאי שבועת שוא אלא בזה אחר זה הוא דאסרי רבנן שנשבעין כדאמ' גבי שבילין בזה אחר זה דברי הכל טהורין ובן ננס סבר דוקא שבילין מטהרין להו בזה אחר זה דלכל חד וחד אוקמיה אחזקיה דליכא חילול ה' אבל גבי שבועה דאיכא חילול ה' אפי' בזה אחר זה אין נשבעין מדרבנן וגובין בלא שבועה הואיל ומדאורייתא יכולין לישבע הילכך שפיר קאמר בשמעתין לימא מתני' דלא כבן ננס דאפי' מוקמ' למתני' שנשבעין בזה אחר זה אפי' הכי אתיא דלא כבן ננס דאיהו אסר להו לישבע אפי' בזה אחר זה. ומשני כדשני. ואע"ג דאוקימנא למתני' כבן ננס אפי' הכי הלכה כרבנן ודוקא בזה אחר זה כדפרי':
1
ב׳[דף ד' ע"א]
אלא אמר רב פפא אתיא מגלגול שבועה דעד אחד. פי' שאם נתחייב לו שבועה על ידי אחר כדאמרן והיתה לו עוד עליו טענה אחרת שלא היתה מוטלת עליו שבועה מגלגלין אותה עם שבועה זו ונשבע על שתיהן דגלגול שבוע' דאורייתא הוא דילפינן לה מפ"ק דקידושין מואמרה האשה אמן אמן הרי על מה שלא העיד העד הוא משביע מעתה יש כאן קל וחומר ומה עד אחד שאין מחייבו ממון מחייבו שבועה אפילו מה שלא העיד. עדים שמחייבין אותו ממון אינו דין שמחייבין אותו שבועה אפי' על מה שלא העידו. וקשה הא איכא למיפרך מה לעד אחד שאין מחייבו שבועה על טענה אחרת על ידי גלגול אלא א"כ התובע תובעו שבועה ואומר לו השבע לי גם על זו התביע' שתבעתיך תאמר בעדים שמחייבים אותו שבועה על השאר ממילא אפי' אינו תובעו השבועה. ויש לפרש מדלא פריך הכי ש"מ דגלגול שבועה נוהג אפי' כשאין תובעו שבועה על טענה אחרת בית דין מגלגלין עליו מעצמן כגון היכא שטענו שתי טענות על האחת חייב שבועה ועל השניה אינו חייב שבועה וחייבוהו ב"ד שבועה על אותה טענה שחייב עליה שבועה אע"פ שהתובע אינו אומר לו השבע גם על זו ב"ד מעצמן מחייבין אותו שבועה על ידי גלגול גם על טענה זו. והכי מוכח לקמן דקאמר הא קמ"ל דכי הודה במקצת כלים חייב אף על הקרקעות מאי קמ"ל זוקקין משמע דממילא חייב בלא תביעת בעל דינו אלא בית דין יחייבוהו מעצמן דאל"כ לא היה לו לומר חייב דמשמע דממילא חייב בלא תביעה גלגול. ועוד ראיה מפ' השואל זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר ומוקי לה עולא בגמ' על ידי גלגול דאמר ליה אישתבע לי איזי מיהת דכדרכה מתה ומיגו דאישתבע נמי דשכורה מתה משמע שזה הגלגול אינו תלוי בתביעת בעל דינו אלא ממילא חייב שבועה ע"י גלגול דבית דין מגלגלין עליו. ועוד ראיה דמהיכא ילפינן גלגול שבועה מסוטה בפ"ק דקידושין דאמר עולא מגין לגלגול שבועה מן התורה שנא' ואמרה האשה אמן אמן ותנן אמן על האלה אמן על השבועה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר. הא למדת אע"ג דאינו תובע אותה הבעל מאיש אחר כי אם מאיש זה שקינא לה אפי' הכי ב"ד משביעין אותה אפי' מאיש אחר. הא למדת שב"ד מגלגלין עליו שבועה אפילו כשאין התובע אומר לו השבע לי גם על טענה זו הרי אתבריר לן דהיכא שתבעו שתי תביעות ונתחייב לו שבועה על תביעה אחת בב"ד ועל השניה לא נתחייב לו אע"פ שהתובע אינו אומר לו השבע לי גם על זה ב"ד מעצמן מגלגלין עליו שבועה גם על טענה זו. הילכך ההיא דס"פ כל הנשבעין דאמר רב הונא לכל מגלגלין חוץ משכיר שאין מגלגלין ורב חסדא אמר לכל אין מקילין חוץ משכיר דמקילין מאי בינייהו איכא בינייהו לפתוח לו. הכי פי' לכל מגלגלין ב"ד מעצמן לישבע על תביעה אחרת אפי' אין בעל דינו תובעו חוץ משכיר שאם אין בעל הבית תובעו שאין ב"ד מגלנלין עליו לישבע על תביעה אחרת. ורב חסדא אמר לכל אין מקילין פי' לכל הפחות כשתובעו גלגול שבועה חייב לישבע לו דאין מקילין עליו לפוטרו מגלגול לגמרי חוץ משכיר דמקילין דאפי' תובעו בעל הבית גלגול לא ישבע לו. מאי בינייהו איכא בינייהו לפתוח לו לרב הונא פותחין לו בכל מקום גלגול שבועה על תביעת אחרת אפי' אינו שואלו. ולרב חסדא אין פותחין לו אלא א"כ שואלו. ופי' הרב ר' אלחנן זצ"ל בן רבינו יצחק זצ"ל דעל כרחיה רב חסדא לא פליג עליה דרב הונא אלא בגלגול דרבנן דאי בדאורייתא היכי קאמר רב חסדא לכל אין מקילין לפוטרו לגמרי מגלגול אפי' חבירו תובעו צריכא למימר פשיטא דהא חייביה קרא כדילפינן מסוטה אלא ש"מ דאגלגול דאורייתא קאי ואף על גב דאיכא האי דיוקא למידחי מכל מקום הכי מסתבר דרב חסדא לא פליג אלא בדרבנן. הילכך כל היכא שתבעו שתי תביעות ונתחייב לו על האחת שבועה דאורייתא ועל השניה לא נתחייב לו אפילו מדרבנן בהא לכולי עלמא בית דין מגלגלין עליו שבועה על תביעה אחרת אף על פי שאין בעל דינו תובעו שבועה על תביעה אחרת אבל היכא שנתחייב לו שבועה דרבנן בהא פליני רב הונא ורב חסדא דלרב הונא אפילו הכא ב"ד מגלגלין מעצמן ולרב חסדא אין מגלגלין:
אלא אמר רב פפא אתיא מגלגול שבועה דעד אחד. פי' שאם נתחייב לו שבועה על ידי אחר כדאמרן והיתה לו עוד עליו טענה אחרת שלא היתה מוטלת עליו שבועה מגלגלין אותה עם שבועה זו ונשבע על שתיהן דגלגול שבוע' דאורייתא הוא דילפינן לה מפ"ק דקידושין מואמרה האשה אמן אמן הרי על מה שלא העיד העד הוא משביע מעתה יש כאן קל וחומר ומה עד אחד שאין מחייבו ממון מחייבו שבועה אפילו מה שלא העיד. עדים שמחייבין אותו ממון אינו דין שמחייבין אותו שבועה אפי' על מה שלא העידו. וקשה הא איכא למיפרך מה לעד אחד שאין מחייבו שבועה על טענה אחרת על ידי גלגול אלא א"כ התובע תובעו שבועה ואומר לו השבע לי גם על זו התביע' שתבעתיך תאמר בעדים שמחייבים אותו שבועה על השאר ממילא אפי' אינו תובעו השבועה. ויש לפרש מדלא פריך הכי ש"מ דגלגול שבועה נוהג אפי' כשאין תובעו שבועה על טענה אחרת בית דין מגלגלין עליו מעצמן כגון היכא שטענו שתי טענות על האחת חייב שבועה ועל השניה אינו חייב שבועה וחייבוהו ב"ד שבועה על אותה טענה שחייב עליה שבועה אע"פ שהתובע אינו אומר לו השבע גם על זו ב"ד מעצמן מחייבין אותו שבועה על ידי גלגול גם על טענה זו. והכי מוכח לקמן דקאמר הא קמ"ל דכי הודה במקצת כלים חייב אף על הקרקעות מאי קמ"ל זוקקין משמע דממילא חייב בלא תביעת בעל דינו אלא בית דין יחייבוהו מעצמן דאל"כ לא היה לו לומר חייב דמשמע דממילא חייב בלא תביעה גלגול. ועוד ראיה מפ' השואל זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר ומוקי לה עולא בגמ' על ידי גלגול דאמר ליה אישתבע לי איזי מיהת דכדרכה מתה ומיגו דאישתבע נמי דשכורה מתה משמע שזה הגלגול אינו תלוי בתביעת בעל דינו אלא ממילא חייב שבועה ע"י גלגול דבית דין מגלגלין עליו. ועוד ראיה דמהיכא ילפינן גלגול שבועה מסוטה בפ"ק דקידושין דאמר עולא מגין לגלגול שבועה מן התורה שנא' ואמרה האשה אמן אמן ותנן אמן על האלה אמן על השבועה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר. הא למדת אע"ג דאינו תובע אותה הבעל מאיש אחר כי אם מאיש זה שקינא לה אפי' הכי ב"ד משביעין אותה אפי' מאיש אחר. הא למדת שב"ד מגלגלין עליו שבועה אפילו כשאין התובע אומר לו השבע לי גם על טענה זו הרי אתבריר לן דהיכא שתבעו שתי תביעות ונתחייב לו שבועה על תביעה אחת בב"ד ועל השניה לא נתחייב לו אע"פ שהתובע אינו אומר לו השבע לי גם על זה ב"ד מעצמן מגלגלין עליו שבועה גם על טענה זו. הילכך ההיא דס"פ כל הנשבעין דאמר רב הונא לכל מגלגלין חוץ משכיר שאין מגלגלין ורב חסדא אמר לכל אין מקילין חוץ משכיר דמקילין מאי בינייהו איכא בינייהו לפתוח לו. הכי פי' לכל מגלגלין ב"ד מעצמן לישבע על תביעה אחרת אפי' אין בעל דינו תובעו חוץ משכיר שאם אין בעל הבית תובעו שאין ב"ד מגלנלין עליו לישבע על תביעה אחרת. ורב חסדא אמר לכל אין מקילין פי' לכל הפחות כשתובעו גלגול שבועה חייב לישבע לו דאין מקילין עליו לפוטרו מגלגול לגמרי חוץ משכיר דמקילין דאפי' תובעו בעל הבית גלגול לא ישבע לו. מאי בינייהו איכא בינייהו לפתוח לו לרב הונא פותחין לו בכל מקום גלגול שבועה על תביעת אחרת אפי' אינו שואלו. ולרב חסדא אין פותחין לו אלא א"כ שואלו. ופי' הרב ר' אלחנן זצ"ל בן רבינו יצחק זצ"ל דעל כרחיה רב חסדא לא פליג עליה דרב הונא אלא בגלגול דרבנן דאי בדאורייתא היכי קאמר רב חסדא לכל אין מקילין לפוטרו לגמרי מגלגול אפי' חבירו תובעו צריכא למימר פשיטא דהא חייביה קרא כדילפינן מסוטה אלא ש"מ דאגלגול דאורייתא קאי ואף על גב דאיכא האי דיוקא למידחי מכל מקום הכי מסתבר דרב חסדא לא פליג אלא בדרבנן. הילכך כל היכא שתבעו שתי תביעות ונתחייב לו על האחת שבועה דאורייתא ועל השניה לא נתחייב לו אפילו מדרבנן בהא לכולי עלמא בית דין מגלגלין עליו שבועה על תביעה אחרת אף על פי שאין בעל דינו תובעו שבועה על תביעה אחרת אבל היכא שנתחייב לו שבועה דרבנן בהא פליני רב הונא ורב חסדא דלרב הונא אפילו הכא ב"ד מגלגלין מעצמן ולרב חסדא אין מגלגלין:
2