אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ר״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 208
א׳הרי פסק שאסור לכל אדם שאינו תלמיד חכם להלוות לגוי בריבית ואפי' בכדי חייו. וסובר נמי דרבינא לא פליג אדר' חייא בריה דרב הונא. אלא בא לומר דהא דקאמר ר' חייא בריה דרב הונא דבכדי חייו התירו היינו דוקא בתלמיד חכם. מיהו לא משמע הכי אלא רבינא אמתני' קאי כדפרי'. וכן כתב רבי' הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל אסרו חכמים שיהיה ישראל מלוה את הגוי בריבית קצוצה אלא בכדי חייו גזירה שמא ילמוד ממעשיו ברוב ישיבתו עמו. לפיכך מותר מן התורה ללוות מן הגוי בריבית שהרי הוא בורח מלפניו ואינו רגיל אצלו. ותלמיד חכם שאינו בא ללמוד ממעשיו מותר ללוות לגוי בריבית ואפי' להרויח וכל אבק ריבית עם הגוים מותרת לכל אדם עכ"ל. הרי פסק כלישנא קמא ופסק בתרוייהו כר' חייא בריה דרב הונא כשאינו תלמיד חכם. וכרבינא כשהוא תלמיד חכם. ורבינו תם זצ"ל פי' דאנן שרי לן להלוות לגוים ברבית אפי' להרויח יותר מכדי חייו דסמכינן אהאי לישנא דסבר דרב נחמן ורב הונא לא אסרו מעולם ריבית דגוי אלא מילתא דרב נחמן אדרב יוסף איתמר. וקיימא לן בשל סופרים הלך אחד המיקל. ורבי' יצחק בד שמואל זצ"ל פי' דאפי' ללישנא קמא דרב נחמן מותרין דכל מה שאנו מלוין אינו אלא כדי חיינו דאין אנו יודעים כמה מס ישאל המלך. ועוד אם באנו לאסור על עצמינו ריבית שלא ילמוד ממעשיו א"כ צריכים אנו לאסור על עצמינו כל עיסקא שיש לנו כמו כן לחוש שלא למכור להם ולא לקנות מהן כדי שלא ירגילנו אצלו כדי שיהא כל שעה מוכר לו וקונה ממנו וילמוד ממעשיו. אבל בימי חכמים שהיו ישראל הרבה במקום אחד והיו ישראל יכולים להשתכר זה מזה בסחורה ובכל דבר כמו שאנו עושים עתה עם הגוים אסרו להן. אבל לדידן דאי אפשר לן לפרוש מהן בשאר סחורות אע"ג דאיכא למיחש שמא ילמוד ממעשיו הכי נמי מלוינן בריבית ושרי. וכבר נהגו בכל הקהלות להלוות להם בריבית אפי' שאינו ת"ח ואפי' ביותר מכדי חייו. וכן כתב מורי רבי' אבי העזרי זצ"ל מפני כי רבו עתה... הגוזרי' גזירו' על עצמם וצריך הון רב לשחדם הוי הכל כדי חייו:
1
ב׳[שם]
ת"ר אל תקח מאתו נשך ותרבית אבל אתה נעשה לו ערב. ערב דמאן אילימא דישר' והתנן אלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים אלא לערב לגוי והא כיון דדיניה דגוי דאזיל בתר ערב ואינו תובע אלא את הערב הוא ניהו דשקיל מיניה ריביתא ערב זה הוא הלוה מן הגוי וחזר והלוום לישראל. אמר רב ששת שקיבל עליו לדון בדיני ישראל לתבוע מן הלוה תחילה וכשלא ימצא אצלו יגבה מן הערב. דהשתא אין הערב לוה מתחילה. הילכך כי פרע לגוי ההיא שעתא הוא דאוזפיה לחבריה ומאי דמוזיף ליה שקיל מיניה אי דקיבל עליו לדון בדיני ישר' ריבית נמי לא לשקול. אמר רב ששת שקיבל עליו לזו ולא קיבל עליו לזו. כתב מו' רבי' אבי העזרי זצ"ל. נראה לי דמיכן שמעינן שאם בא ראובן עם מערופיא שלו אצל שמעון להלוות לו מעות על המשכן שאינו שוה הקרן והרבית ונתערב ראובן לפדותו בקרן וריבית שקצב עמו. אי נמי בלא משכון כלל נתערב ולא פרע הגוי לשמעון על ראובן לשלם הקרן דערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין. אבל הריבית לא יפרע ראובן מכיסו דכיון דדיניה דגוי בתר ערבא אזיל א"כ הגוי אמר לשמעון תתבע מן ראובן הערב שלך וא"כ הוה ליה כאילו הלוה שמעון לראובן ואסור ליטול הריבית עד שיתן הגוי:
ת"ר אל תקח מאתו נשך ותרבית אבל אתה נעשה לו ערב. ערב דמאן אילימא דישר' והתנן אלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים אלא לערב לגוי והא כיון דדיניה דגוי דאזיל בתר ערב ואינו תובע אלא את הערב הוא ניהו דשקיל מיניה ריביתא ערב זה הוא הלוה מן הגוי וחזר והלוום לישראל. אמר רב ששת שקיבל עליו לדון בדיני ישראל לתבוע מן הלוה תחילה וכשלא ימצא אצלו יגבה מן הערב. דהשתא אין הערב לוה מתחילה. הילכך כי פרע לגוי ההיא שעתא הוא דאוזפיה לחבריה ומאי דמוזיף ליה שקיל מיניה אי דקיבל עליו לדון בדיני ישר' ריבית נמי לא לשקול. אמר רב ששת שקיבל עליו לזו ולא קיבל עליו לזו. כתב מו' רבי' אבי העזרי זצ"ל. נראה לי דמיכן שמעינן שאם בא ראובן עם מערופיא שלו אצל שמעון להלוות לו מעות על המשכן שאינו שוה הקרן והרבית ונתערב ראובן לפדותו בקרן וריבית שקצב עמו. אי נמי בלא משכון כלל נתערב ולא פרע הגוי לשמעון על ראובן לשלם הקרן דערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין. אבל הריבית לא יפרע ראובן מכיסו דכיון דדיניה דגוי בתר ערבא אזיל א"כ הגוי אמר לשמעון תתבע מן ראובן הערב שלך וא"כ הוה ליה כאילו הלוה שמעון לראובן ואסור ליטול הריבית עד שיתן הגוי:
2