אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ר״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 209
א׳וראיתי שפסק זקיני דפטור ולא מטעם שכתבתי אלא משום דלגבי הקרן מיקרי ערב בשעת מתן מעות. אבל הריבית שלא הלוהו הוי כערב שלא בשעת מתן מעות. ולדבריו אם הקנה לו לתת הריבית היה חייב לשלם הריבית. ולי נראה דאסור לתת לו אפי' הקנה לו ומעשה בא לידי ודנתי לפני אבא מרי והודה לדבריי. ודאי אם הניח לו הגוי משכון או ערב גוי על הקרן והרויח ובא ישראל והקיף לו המשכון או פיצה לערב גוי ונתערב הוא חייב ליתן לו גם הריבית שהרי היה לו משכון על הריבית מן הגוי ומ"מ על הערב גוי יש קצת לפקפק. אבל על המשכון פשוט כמו שכתבתי. וזקיני כתב שאם נעשה ערב לגוי בריבית יקבל עליו הגוי שלא יתבע לערב תחילה מותר. ודעת רבינו נראה לי בזה משום דקתני שקיבל עליו לדון בדיני ישראל ודיני דישראל לא יתבע מן הערב תחילה. עכ"ל:
1
ב׳[שם ע"ב]
מתני' מלוה ישראל מעותיו של נכרי מדעת נכרי אבל לא מדעת ישראל. כיצד ישראל שלוה מעות מן הגוי בריבית ובקש להחזירם לו ומצאו ישראל אחד וא"ל תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור. דהא ניהו דקא מוזיף ליה בריביתא. ואם העמידו אצל גוי מותר פירש"י זצ"ל ואם העמידו אצל גוי אע"פ שישראל נותן לחבירו במצות הגוי מותר דשלוחו הוא. וכן גוי שלוה מעות מישראל בריבית ובקש להחזירם לו. מצאו ישראל אחר וא"ל תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר. ואם העמידו ישראל אצלו אסור פירש"י זצ"ל אע"פ שקיבלם זה מיד גוי משום דגוי שלוחו של ישראל הוא ושלוחו כמותו. בשלמא סיפא דקתני אם העמידו אצל ישראל דמשמע דגוי זה חשוב שלוחו של ישראל חומרא דרבנן הוא למיסר. אלא רישא דקתני אם העמידו אצל גוי מותר כיון דאין שליחות לגוי וישראל מישראל קיבלם איהו ניהו דקא שקיל מיניה ריביתא. אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא הב"ע דא"ל גוי לישראל ראשון הניחם על גבי קרקע והפטר וכן עשה ומשם נטלם ישראל שני. אי הכי מאי למימרא אלא אמר רב פפא כגון שנטל ונתן ביד פי' כשיקבלם הגוי מן הראשון ונתנם לשני. ואכתי מאי למימרא מהו דתימא גוי גופיה אדעתא דישראל קא גמר ויהיב שהרי הוא הביאו אצלו והרי גוי שלוחו ונחמיר מדרבנן למיסר כדאמ' בסיפא קמ"ל:
מתני' מלוה ישראל מעותיו של נכרי מדעת נכרי אבל לא מדעת ישראל. כיצד ישראל שלוה מעות מן הגוי בריבית ובקש להחזירם לו ומצאו ישראל אחד וא"ל תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור. דהא ניהו דקא מוזיף ליה בריביתא. ואם העמידו אצל גוי מותר פירש"י זצ"ל ואם העמידו אצל גוי אע"פ שישראל נותן לחבירו במצות הגוי מותר דשלוחו הוא. וכן גוי שלוה מעות מישראל בריבית ובקש להחזירם לו. מצאו ישראל אחר וא"ל תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר. ואם העמידו ישראל אצלו אסור פירש"י זצ"ל אע"פ שקיבלם זה מיד גוי משום דגוי שלוחו של ישראל הוא ושלוחו כמותו. בשלמא סיפא דקתני אם העמידו אצל ישראל דמשמע דגוי זה חשוב שלוחו של ישראל חומרא דרבנן הוא למיסר. אלא רישא דקתני אם העמידו אצל גוי מותר כיון דאין שליחות לגוי וישראל מישראל קיבלם איהו ניהו דקא שקיל מיניה ריביתא. אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא הב"ע דא"ל גוי לישראל ראשון הניחם על גבי קרקע והפטר וכן עשה ומשם נטלם ישראל שני. אי הכי מאי למימרא אלא אמר רב פפא כגון שנטל ונתן ביד פי' כשיקבלם הגוי מן הראשון ונתנם לשני. ואכתי מאי למימרא מהו דתימא גוי גופיה אדעתא דישראל קא גמר ויהיב שהרי הוא הביאו אצלו והרי גוי שלוחו ונחמיר מדרבנן למיסר כדאמ' בסיפא קמ"ל:
2