אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ר״יOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 210
א׳כתב הרב ר' אלחנן זצ"ל בשם רבי' יצחק אביו זצ"ל דברישא גבי ישראל שלוה מעות מן הגוי דהוא הדין אם אמר ליה ישראל שני לראשון תנם לי ואני אעלה לגוי כדרך שאתה מעלה לו אסור דהא לא שרי אלא בהעמידו אצל גוי. ובסיפא נמי גבי גוי שלוה מעות מישראל בריבית דה"ה נמי אם אמר ליה ישראל שני לגוי תנם לי ואני אעלה לישראל המלוה שלך בדרך שאתה מעלה לו מותר דהא לא אסר אלא בהעמידו אצל ישראל. וקשיא ליה דא"כ הכי הוה ליה למיתני ברישא ואני מעלה לו כדרך שאתה מעלה לו אסור. ובסיפא נמי הכי הוה ליה למיתני דרבותא הוה ליה למיתני. ותו הא דמסיק בשלמא סיפא לחומרא. דמשמע הא אי לאו דהחמירו הוה מותר. ואמאי והלא הישראל מתחייב ריבית בכל שבוע למלוה והוה ליה אגר נטר. ונראה לי כמו שמשמע פי' רבי' יהודה בר' נתן זצ"ל שהמלוה אומר ללוה הראשון שיהא אפטרופ' לחוב לצורכו שיתננו לו ולכשיפרע אותו לוה שני יקבלנו מידו ויזכה בו לצורך הגוי כדאמ' לקמן דזכייה מדרבנן אית ליה שהישראל שהלוה לו גוי מנה יזכה במעות שפורע הלוי השני בשביל הגוי. והשתא אתי שפיר הא דקתני ברישא ואני אעלה לך דלא הוה מצי למיתני ואני אעלה לו דקתני ואם העמידו אצל גוי מותר. ואי הוה קתני ואני אעלה לו הוה משמע דהעמידו אצל גוי מותר היינו כי אמר אני אעלה לו לגוי וזה לא היה שום חידוש דפשיטא דמותר כיון שאמר אני אעלה לו לגוי דהשתא לא שקיל ישראל מיניה ריבית כלל. אבל השתא קמ"ל דאע"ג שישראל שלוה מן הגוי מקבל אותו מלוה שני דהשתא שקיל מיניה ריבית. מ"מ כיון שאין מקבלן אלא לצורך גוי מותר. ובסיפא נמי קמ"ל דאם העמידו אצל ישראל אסור אע"פ שהגוי מקבלן המעות שפורעם מלוה השני כיון שאין מקבלם אלא לצורך ישראל. והשתא להאי פירושא אתי שפיר האי דקאמר בשלמא סיפא לחומרא דאי לאו חומרא יתירה היה לנו ליפטר כיון דאין שליחות לגוי שאינו עושה שליח בשביל ישראל המלוה לקבל מעותיו מן הלוה שני. והשתא גוי הוא דשקיל ריבית מישראל אלא רישא הוא ניהו דקא שקיל מיגיה ריבית שאין הישר' עושה שליחותו של גוי לקבל המעות מיד לוה השני דא"כ הוא ניהו דקא שקיל מיניה ריבית. שהמקבל ריבית מידו אינו שלוחו של גוי דאין שליחות לגוי. ועלה משני רבינא לקמן זכייה דרבנן אית ליה שהישראל זוכה במעות שפורע ללוי שני לקנותם לגוי דהכא שייך שפיר זכייה בכל זכיות שזוכ' אדם בדבר כדי שיקנה מחבירו:
1
ב׳[שם]
אלא אמר רב פפא כגון שנטל ונתן ביד וכדפרי' לעיל. פי' רבינו תם זצ"ל ותו לא אמ' אדסיפא לחומרא ואע"ג דישראל שהוא לוה שני קיבל מעות מיד הגוי שלוה מישראל המלוה ראשון אפי' הכי אסיר אם העמידו אצל ישראל משום דגוי שלוחו של ישראל הא לא אמ' דכל כי האי גווגא שרי אלא סיפ' נמי מיידי כגון שנטל ונתן ביד שהישראל המלוה קיבל המעות מיד הגוי המלוה הראשון וחזר ישראל ונתנם ללוה השני. וכי תימא מאי למימ' פשיטא דאסור כיון דישראל מלוה נתנם ללוה. מהו דתימ' אדעתא דגוי גמר ומקני ליה קמ"ל. ומביא ראיה לדבריו דאשכחנא בשלמא דליתא במסקנא דתנן ס"פ ד' אחין שנים שקידשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה הרי אלו חייבים משום אשת איש אם היו אחין אף משום אשת אח ואם היו אחיות אף משום אשה אל אחותה ואם היו נידות אף משום נידה. ואוקימנא בגמ' באיסור בת אחת ואליבא דר' שמעון ופרכי' בשלמ' כולהו משכחת לה דשוו אינהו שליח ושוו אינהי שליח ופגע שליח בשליח אלא נידות היכי משכחת לה. אמר רב עמרם אמרי בי רב בשופעת מתוך י"ג לאחר י"ג לאיחייובי אינהו. כך גירסת רבינו שלמה זצ"ל. ותו דא"כ נידות חל תחילה שהקידושין לא חלו עד גדלות ואם קדשום בקטנות שלכשיגדלו יחולו הקדושים והא אין מעשה קטנה כלום. על כן נראה לרבינו תם זצ"ל גירסת ר"ח זצ"ל וספרים ישנים. וכן בתשובות בשר על גבי גחלים בשופעת מתוך שלש לאחד שלש לאיחייובי אינהו דלאחר שלש שראויה לביאה חיילי עליה איסור נידה וקידושין לחייובי גברי. ואם באו עליהן בגדלותן איכא שש עשרה חטאות יחד דהיינו לאחר שתים עשרה לאיחייובי נינהו וכגון שראתה מלפני שלש ולא טבלה בינתיים. ולפי זה אתי שפיר דקרי בת אחת אע"פ שחלו האיסורין בזה אחר זה לאותו שהיה בר עונשין אחרי כן והשתא לא בעינא למימר דפגע שליח בשליח וליתא לבשלמא דקאמר הכי נמי הא דאסקינן בשלמא סיפא לחומרא ליתא. אלא כי היכי דאוקי רב פפא לרישא שנשא ונתן הגוי ביד. הכי נמי סיפא שנשא ונתן הישראל ביד. אבל גוי שלוה מעות מישר' בריבית וביקש להחזירם לו ומצאו ישראל אחר ואמר לו גוי תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר אע"פ שהעמידו אצל ישראל. אבל פר"ח זצ"ל פסיק לחומרא וזה לשונו. גוי שלוה מישראל בריבית וביקש להחזירם לו ואמר לו ישראל חבירו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו. אם לא העמידו אצל ישראל מותר ואם העמידו אצל ישראל אע"פ שלא נטל הישראל בעל המעות מעותו מן הגוי ונתנם בידו לישראל כיון שהעמידו אצלו וא"ל הרי המעות שלך שאתה נושה בי הריני נותנם לישראל זה אסור ליטול ממנו ריבית לחומרא ואע"פ שאין שליחות לגוי שאין ישראל נעשה שליחות לגוי ולא גוי נעשה שליח לישראל אפי' הכי אסרו רבנן לחומרא עכ"ל. וזה לשון רבי' אבי העזרי זצ"ל. מדפרכי' בשלמא סיפא לחומרא ש"מ שאפי' בדיבור אסור אפי' לא נשא ונתן ביד. ואע"פ שיש לדחות דבסוף ארישא ואסיפא משני כגון שנשא ונתן ביד. מיהו נראה דאזלי' לחומרא וגם בפירקי זקני פסק כדבריי. עכ"ל:
אלא אמר רב פפא כגון שנטל ונתן ביד וכדפרי' לעיל. פי' רבינו תם זצ"ל ותו לא אמ' אדסיפא לחומרא ואע"ג דישראל שהוא לוה שני קיבל מעות מיד הגוי שלוה מישראל המלוה ראשון אפי' הכי אסיר אם העמידו אצל ישראל משום דגוי שלוחו של ישראל הא לא אמ' דכל כי האי גווגא שרי אלא סיפ' נמי מיידי כגון שנטל ונתן ביד שהישראל המלוה קיבל המעות מיד הגוי המלוה הראשון וחזר ישראל ונתנם ללוה השני. וכי תימא מאי למימ' פשיטא דאסור כיון דישראל מלוה נתנם ללוה. מהו דתימ' אדעתא דגוי גמר ומקני ליה קמ"ל. ומביא ראיה לדבריו דאשכחנא בשלמא דליתא במסקנא דתנן ס"פ ד' אחין שנים שקידשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה הרי אלו חייבים משום אשת איש אם היו אחין אף משום אשת אח ואם היו אחיות אף משום אשה אל אחותה ואם היו נידות אף משום נידה. ואוקימנא בגמ' באיסור בת אחת ואליבא דר' שמעון ופרכי' בשלמ' כולהו משכחת לה דשוו אינהו שליח ושוו אינהי שליח ופגע שליח בשליח אלא נידות היכי משכחת לה. אמר רב עמרם אמרי בי רב בשופעת מתוך י"ג לאחר י"ג לאיחייובי אינהו. כך גירסת רבינו שלמה זצ"ל. ותו דא"כ נידות חל תחילה שהקידושין לא חלו עד גדלות ואם קדשום בקטנות שלכשיגדלו יחולו הקדושים והא אין מעשה קטנה כלום. על כן נראה לרבינו תם זצ"ל גירסת ר"ח זצ"ל וספרים ישנים. וכן בתשובות בשר על גבי גחלים בשופעת מתוך שלש לאחד שלש לאיחייובי אינהו דלאחר שלש שראויה לביאה חיילי עליה איסור נידה וקידושין לחייובי גברי. ואם באו עליהן בגדלותן איכא שש עשרה חטאות יחד דהיינו לאחר שתים עשרה לאיחייובי נינהו וכגון שראתה מלפני שלש ולא טבלה בינתיים. ולפי זה אתי שפיר דקרי בת אחת אע"פ שחלו האיסורין בזה אחר זה לאותו שהיה בר עונשין אחרי כן והשתא לא בעינא למימר דפגע שליח בשליח וליתא לבשלמא דקאמר הכי נמי הא דאסקינן בשלמא סיפא לחומרא ליתא. אלא כי היכי דאוקי רב פפא לרישא שנשא ונתן הגוי ביד. הכי נמי סיפא שנשא ונתן הישראל ביד. אבל גוי שלוה מעות מישר' בריבית וביקש להחזירם לו ומצאו ישראל אחר ואמר לו גוי תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר אע"פ שהעמידו אצל ישראל. אבל פר"ח זצ"ל פסיק לחומרא וזה לשונו. גוי שלוה מישראל בריבית וביקש להחזירם לו ואמר לו ישראל חבירו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו. אם לא העמידו אצל ישראל מותר ואם העמידו אצל ישראל אע"פ שלא נטל הישראל בעל המעות מעותו מן הגוי ונתנם בידו לישראל כיון שהעמידו אצלו וא"ל הרי המעות שלך שאתה נושה בי הריני נותנם לישראל זה אסור ליטול ממנו ריבית לחומרא ואע"פ שאין שליחות לגוי שאין ישראל נעשה שליחות לגוי ולא גוי נעשה שליח לישראל אפי' הכי אסרו רבנן לחומרא עכ"ל. וזה לשון רבי' אבי העזרי זצ"ל. מדפרכי' בשלמא סיפא לחומרא ש"מ שאפי' בדיבור אסור אפי' לא נשא ונתן ביד. ואע"פ שיש לדחות דבסוף ארישא ואסיפא משני כגון שנשא ונתן ביד. מיהו נראה דאזלי' לחומרא וגם בפירקי זקני פסק כדבריי. עכ"ל:
2