אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רי״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 212
א׳השיב רבי יצחק בר שמואל זצ"ל היכא דאמר ישראל לגוי לך לוה מנה בריבית מישראל וכל מה דיפוק לך מן דינא עלי. והמלוה אינו יודע שלצודך ישראל לוום. נראה לי דזה אינו דומה לשליחות כלל דאפי' היה אסור כשעושה את הגוי שלוחו אין לו לומר שהיה רשע ועשאו שלוחו אלא היה בדעתו שילוה הגוי לצורך עצמו ויחזור וילוה לו לעצמו. ואפי' פירש בהדיא בפני עדים שעשאו שליח לא דמי לחומרא דסיפא כיון שם שני הישראלים המלוה והלוה יודעים בדבר ומתכוין המלוה ליטול ריבית הבא מכח יד ישראל ועל כן יש להחמיר. אבל הכא ליכא איסורא לא לגבי מלוה ולא לגבי לוה עכ"ל. ורבינו אבי העזרי זצ"ל תניא ישראל שאמר לגוי צא והלוה מעותיי בריבית אסור משמע שאסור לישראל לשלוח את הגוי שילוה לו מעות בריבית מישראל חבירו דהכל טעם אחד. אבל אם אמר ישראל צא ולוה לי מן הישראל מספקא לי אם מותר אם לאו:
1