אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רי״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 219
א׳כתב רבי' יצחק אלפס זצ"ל הילכך כמלוה על פה דמי דלא גבי ממשעבדי. וכן הילכתא עכ"ל. ובפ' אחד דיני ממונות בסנהדרין פירשתי:
1
ב׳[שם]
ההוא גברא דמישכן ליה פרדיסא לחבריה אכלה תלת שנין א"ל אי מזבנת לה ניהלי מוטב ואי לא כבישנ' לשטר' דמשכנתא ואמינא לקוחה היא בידי ואבד שטר המכירה ואבא מחמת חזקה של ג' שנים דכולי האי לא מצינא מזדהרנא בשטרי קם בעל הכרם ואקנייה במתנה בעדים לבנו קטן והדר זבניה ניהלי' כדי שלא תהא מכירתו שכשיוציא זה שטר מתנתו ולא גילה הדבר. זביני ודאי לא הוו זביני. זוזי שהוא תובע ממנו שמוציא עליו שטר שמכר לו כרם שאינו שלו וקיבל מעותיו וכתב לו אחריות במלוה בשטר דמי דהא כתב ליה אחריות וגובה מנכסים משועבדים. או דילמא כמלוה על פה דמי ואינו גובה מנכסים משועבדים. אמר אביי לאו היינו דר' יוסי דאמר מודה בשטרו אינו צריך לקיימו מאחר שהלוה מודה שהשטר חוב הזה שהוציא עליו שטר אמת הוא אין המלוה צריך לחזר אחר העדים החתומים בו להעיד על חתימתם ולקיימו וגובה מנכסים משועבדים. הכא נמי הרי מודה הוא שמכרו לו באחריות ואם השטר בטל לענין מכירה מפני שהשטר מתנה קדמו לא בטל לענין וגובה מנכסים משועבדים. א"ל רבא מי דמי התם ניתן ליכתב הכא לא ניתן מאחר שנתנו במתנה כבר. ועל כרחו כתבו זה הילכך לא גבי זה אלא מבני חרי:
ההוא גברא דמישכן ליה פרדיסא לחבריה אכלה תלת שנין א"ל אי מזבנת לה ניהלי מוטב ואי לא כבישנ' לשטר' דמשכנתא ואמינא לקוחה היא בידי ואבד שטר המכירה ואבא מחמת חזקה של ג' שנים דכולי האי לא מצינא מזדהרנא בשטרי קם בעל הכרם ואקנייה במתנה בעדים לבנו קטן והדר זבניה ניהלי' כדי שלא תהא מכירתו שכשיוציא זה שטר מתנתו ולא גילה הדבר. זביני ודאי לא הוו זביני. זוזי שהוא תובע ממנו שמוציא עליו שטר שמכר לו כרם שאינו שלו וקיבל מעותיו וכתב לו אחריות במלוה בשטר דמי דהא כתב ליה אחריות וגובה מנכסים משועבדים. או דילמא כמלוה על פה דמי ואינו גובה מנכסים משועבדים. אמר אביי לאו היינו דר' יוסי דאמר מודה בשטרו אינו צריך לקיימו מאחר שהלוה מודה שהשטר חוב הזה שהוציא עליו שטר אמת הוא אין המלוה צריך לחזר אחר העדים החתומים בו להעיד על חתימתם ולקיימו וגובה מנכסים משועבדים. הכא נמי הרי מודה הוא שמכרו לו באחריות ואם השטר בטל לענין מכירה מפני שהשטר מתנה קדמו לא בטל לענין וגובה מנכסים משועבדים. א"ל רבא מי דמי התם ניתן ליכתב הכא לא ניתן מאחר שנתנו במתנה כבר. ועל כרחו כתבו זה הילכך לא גבי זה אלא מבני חרי:
2