אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רכ״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 223

א׳כתב הרב ר' אלחנן בשם רבינו יצחק אביו זצ"ל דהא דקתני ברשות מוכר מותר כגון דנותן לו שכר עמלו. דאם לא כן מיחזי כאגר נטר שמתנה עמו שיטרח בשבילו וימכור סחורתו והמעות יהיו הלואה בידו עד חדש או עד חדשים. וא"ת פשיטא דמותר כיון דנותן לו שכר עמלו וא"כ אינו טורח למכור בשכר הלואה. י"ל אגב ברשות לוקח אסיר נקטיה וא"ת הא נמי מאי קמ"ל פשיטא דאסור שהרי הלואה היא משעה שמקבל ממנו החבילה כיון שבאחריות עליו נמצא שכשמוכר החבילה שלו הוא מוכר ואם כן פשיטא הוא דאסור כיון דבשכר הלואה מעלה לו במקום הזול כבמקום היוקר דקמ"ל דאינו נותן לו יותר מה שמקבל במקום היוקר אינו ריבית כל כך שהרי כמו שנותן לו הוא נותן במקום היוקר ואינו מפסיד כלום. ואפי' הכי הוי ריבית כיון שנותן לו יותר ממה ששוה כאן במקום הזול ואפי' ברשות מוכר מותר דאיכא למימר דאיצטרי' לפי שיש כאן הלואה ואיכא למיחש דילמא אתי לאוזלי גביה בשכר עמלו בשביל הלואה אפילו הכי לא חיישינן. עכ"ל:
1
ב׳[דף ע"ג ע"א]
ת"ר המוליך פירות ממקום למקום ומצאו חבירו ואמר לו תנם לי ואני אתן לך פירות שיש לי באותו מקום אם יש לו פירות באותו מקום מותר ואם לאו אסור. פירש"י זצ"ל תנם לי ואוכלם כאן ואני אעלה לך לזמן מפירות שיש לי שם אם יש לו שם מותר דמהשתא אוקמיה ברשותיה ואע"ג דלא משך. סאה בסאה לא ריבית קצוצה היא אלא אבק ריבית דרבנן וכי יש לו לא גזור. אין לו באותו מקום אסור דבשכר המתנתו יתן לו זה במקום היוקר והוה ליה סאה בסאה. עכ"ל:
2