אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רכ״הOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 225
א׳וכן כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל איכא בינייהו ספסיר' חדתא מ"ד משום דמגלו לו תרעא ספסירא חדתא ליתיה בקי בתרעי ולא יכיל לגלויי תרעי מ"ד משום אוזילי ספסירי גבייהו ספסירא חדתא נמי מוזיל גבייהו עכ"ל. כתב הרב ר' אלחנן זצ"ל בשם רבי' יצחק אביו זצ"ל דהא דפי' רבינו חננאל זצ"ל שבעלי בתים נותנים שכר חמורים לחמרים דנראה לו שמה שמרויחים במאי דמגלו להו תרעא אין הריוח גדול כהוצאת שכירות החמורים. אבל לא הי' צריך לפרש כן שחכמים היו מקילין בריבית דרבנן ולא היו חוששין אלא שלא יראה כמו ריבית כמו מקבל עיסקא שאין צריך אלא דיש עגלא לפטומא או מותר שליש בשכרו. ולקמן נמי בשמעתין היו מקילין הרבה. עכ"ל:
1
ב׳[שם]
בסורא אזלו ארבע גריוי בזוזא בכפרי אזלו שיתא גריוי בזוזא יהיב רב זוזי לחמרים וקביל עליה אונסא דאורחא דשקיל חמשא ואמאי כיון דקביל עליה אונסא דאורחא לישקול שיתא אדם חשוב שאני פי' רש"י זצ"ל ונישקול זוזא שיתא כיון דקביל עליה אונסא דאורחא אין כאן ריבית ואפילו לא קביל עליה אונסא דאורחא קתני החמרים מעלים ממקום היוקר למקום הזול עכ"ל. לטעמיה פי' כמו שפי' לעיל שהאחריות על החמרים וליתא אלא כדפרי' לעיל שהאחריות על בעלי בתים ודוקא קא פריך:
בסורא אזלו ארבע גריוי בזוזא בכפרי אזלו שיתא גריוי בזוזא יהיב רב זוזי לחמרים וקביל עליה אונסא דאורחא דשקיל חמשא ואמאי כיון דקביל עליה אונסא דאורחא לישקול שיתא אדם חשוב שאני פי' רש"י זצ"ל ונישקול זוזא שיתא כיון דקביל עליה אונסא דאורחא אין כאן ריבית ואפילו לא קביל עליה אונסא דאורחא קתני החמרים מעלים ממקום היוקר למקום הזול עכ"ל. לטעמיה פי' כמו שפי' לעיל שהאחריות על החמרים וליתא אלא כדפרי' לעיל שהאחריות על בעלי בתים ודוקא קא פריך:
2
ג׳[שם]
בעא מיניה ר' יוסי מר' יוחנן מהו לעשות בגרוטאות כן פירש"י זצ"ל בשאר פרקמטיא כגון שברי כסף וזהב ומיני מתכות מי אמרינן תבואה הוא דמידי דשכיח הוא דאזלי ואתו כל שעתא אמרינן ניחא להו דמגלו להו תרעא אי נמי דמוזלי גבייהו אבל שאר פרקמטיא לא ליכא גילוי תרעא ולא מוזילי גביה דמי שמכר לו עכשיו לא ימכור לו למחר ופרקמטיא שלקח היום אינו לוקח למחר. א"ל ביקש ר' ישמעאל בר' יוסי לעשות כן בכלי פשתן ולא הניחו ר'. איכא דאמרי ביקש רבי לעשות כן בגרוטאות ולא דניחו ר' ישמעאל בר יוסי:
בעא מיניה ר' יוסי מר' יוחנן מהו לעשות בגרוטאות כן פירש"י זצ"ל בשאר פרקמטיא כגון שברי כסף וזהב ומיני מתכות מי אמרינן תבואה הוא דמידי דשכיח הוא דאזלי ואתו כל שעתא אמרינן ניחא להו דמגלו להו תרעא אי נמי דמוזלי גבייהו אבל שאר פרקמטיא לא ליכא גילוי תרעא ולא מוזילי גביה דמי שמכר לו עכשיו לא ימכור לו למחר ופרקמטיא שלקח היום אינו לוקח למחר. א"ל ביקש ר' ישמעאל בר' יוסי לעשות כן בכלי פשתן ולא הניחו ר'. איכא דאמרי ביקש רבי לעשות כן בגרוטאות ולא דניחו ר' ישמעאל בר יוסי:
3